יודגש, כי מאז לא היתה בתיק כל פעילות, למעט הודעת הנתבעת מיום 19.10.21 על כך שהיא פטורה מתשלום המחצית השניה של האגרה.
לשיטת עו"ד גלברט, הטעות המצערת באי דיווח לבית המשפט בדבר פטירת המנוחה, נובע מסיבות של טעות פרוצדוראליות בין שני המשרדים המייצגים את "התובעת".
בית המשפט הפנה את עו"ד גלברט לכך שבן המנוחה ביקש להצטרף להליך לאחר מותה של המנוחה, ואין צו מטעם בית משפט לעינייני מישפחה באשר ליורשים/החליפים של זכויות המנוחה; עו"ד גלברט השיב שאין צורך בצרוף יורשים כלשהם, משום שאנו דנים בזכות ספציפית שהומחתה לבת, ואשר כלל לא נכללת בעזבון המנוחה.
...
יש לזכור שהבת, בשנת 2019 ביקשה להימחק מהתביעה, ובית המשפט נעתר לכך, בו בזמן שהבת יודעת שהומחו לה, ולה בלבד, הזכויות במקרקעין, כשיטתה.
יוצא אפוא, שעמדה שהות ארוכה להסדרת העניין, כפי שהובא לעיל, ולמצער להגיש את התביעה על ידי בעל הדין המתאים.
ואוסיף, עו"ד גלברט לא ביקש לתקן את כתב התביעה, אלא ניסה להיבנות מהמחאת הזכות, תוך התעקשות על קיום הדיון אותו יום, ובניסיון לזרות "מסך עשן". גם ככל שהיה מבקש לתקן את כתב התביעה, לא היה ניתן להעתר לכך, בשלב זה.
כאמור, התנהלות זו, בה כתב התביעה לא תוקן, וההליך עומד באופן בו אין אישיות משפטית, מחודש מרץ עד ראשית נובמבר – פסולה; היה על עו"ד גלברט לפעול.
בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, סעיף 41 (4), בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה: "(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה".
בנסיבות אלה, בהן אין בפנינו בעל-דין, כדין, כפי שפורט לעיל, ולאור רוח התקנות החדשות, אין מקום למקצה שיפורים, והכשרת התנהלות כגון דא.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אין מקום להעתר לבקשת הבת לבוא ב"נעליה" של המנוחה, ודין בקשתה – דחייה.
