אגרת בית משפט בהליך ששווי הסעד בו אינו ניתן לביטוי בכסף

כך הובהרו הדברים בעיניין ארנון: "השינוי בנוסח התקנות מלמד שלפי התקנות העדכניות החלות על התביעה, תוכר תביעה למסירת חזקה בנכס, בגדר הליכים שרואים את שוים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף, בגינם משולמת אגרה בסכום קצוב, בהבדל מהמצב הקודם". בעיניין ארנון עמד בית המשפט על האופן בו עולה מסקנה זו מלשון התקנות שנחקקו בשנת 2007 בשונה מנוסחן הקודם.

בעניינינו, כפי שקבע בית המשפט, המשיב תבע גם את הסעד האופרטיבי המבוקש על ידו, צו עשה למסירת המניות, שגם הוא סעד שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף.

...

שלישית, בכך שנכס ניתן להערכה כספית וגם לכימות, אין כדי לחייב מסקנה לפיה עסקינן בתביעה לסעד כספי.

לאור מסקנתי לפיה לגופם של דברים דין הערעור להידחות, איני נדרשת ליתר טענות המשיב.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין הערעור על ההחלטה להידחות.

הם אינם מבקשים כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לשלם להם את סכום הפצוי אלא רק יצהיר על כך. עמדת הנתבעת הנתבעת הגישה התייחסותה לסוגיית האגרה וטענה כי בהתאם להלכה סעד הצהרתי הוא סעד שאינו ניתן לביטוי כספי.

במקרה הנידון, היות והתובעים כבר הגישו תביעה לסעד אופראטיבי באותו העניין, וחתמו על הסכמי פשרה בעקבות אותן התביעות, במסגרתן התחייבה הנתבעת לבצוע עבודות, התחייבויות בהן לא עמדה, ועל כן אין עוד צורך בהגשת תביעה כספית.

תקנה 3(1) לתקנות האגרות, שכותרתה "הליכים שרואים את שוים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף" קובעת : "צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור." בהתאם לסיפא של תקנה 3(1) הנ"ל, הרי מקום בו כתוצאה מסעד הצהרתי עתיד להנתן סעד כספי, הרי שלא ניתן להגדיר את התובענה ככזו ששוויה לא ניתן לביטוי בכסף.

...

בהתאם לפסיקה בעניין סיווגם של הליכים לעניין תשלום אגרה, תביעה לסעדים כספיים היא הכלל, ואילו תביעה לסעד הצהרתי היא החריג לכלל (ראו רע"א 7200/20 יואר אלזו השקעות בע"מ נ' אאורה ישראל יזמות והשקעות בע"מ, פס' 30 (6.4.2021): "תביעה לסעד הצהרתי היא החריג לכלל. להבדיל מתביעה לסעד מהותי, אין תביעה לסעד הצהרתי דורשת קיומה של עילת תביעה, ולמעשה תכליתה איננה לאכוף על הנתבע זכות שלה טוען התובע, אלא לקבל הצהרה שיפוטית ביחס לקיומו של מצב דברים נתון (נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי, 124 (1991) (להלן: זלצמן, מעשה בית-דין); ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85, 93 (1977) (להלן: עניין בנק ברקליס)). לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב האם להיעתר לבקשה לסעד הצהרתי. על מנת שבית משפט ידון בתובענה למתן סעד הצהרתי על מבקש הסעד להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי בכך שההכרעה תתקבל בדרך זו, וכי הגשת תובענה לסעד מהותי קונקרטי כגון סעד כספי אינה אפשרית או אינה יעילה. במילותיו הקולעות של יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 563 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995):

על כן אני קובעת כי על התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן למתן צווי עשה בלבד או להגיש כתב תביעה מתוקן אשר יתווספו לו סעדים כספיים כמפורט בסעיף 27 להחלטה זו, או בכל סכום שהמבקשים ימצאו לנכון, תוך תשלום אגרה כדין, וזאת עד ליום 6.9.2022.

התובעים ישלמו הוצאות המדינה בסך של 2,500 ₪ והוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪.

בחינת הסעדים מביאה למסקנה שאף אם התוצאה של תביעה לאכיפת הסכם תהא רכישת התובעת מהנתבע נכס שיש לו ערך כספי שניתן לבטאו בכסף, אין המשמעות היא שיש לחייב באגרה בגין סעד כספי שכן על פי הפסיקה גם הליכים הניתנים לביטוי כספי ברור נכנסים בגדר הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף.

במסגרת המרצת הפתיחה שהוגשה קודם לתביעה זו (ה"פ 68588-06-20, להלן: "ההליך הקודם") נקבע ביום 30.6.2021 כי התביעה שם לא התאימה להתברר כהמרצת פתיחה, בין היתר, משום שנכללים בה סעדים למתן צוי עשה, ולא בגלל שהסעדים שם הם דה פאקטו סעדים כספיים.

המסגרת הנורמאטיבית; הכלל המורה על חובת תשלום אגרה חקוק בתקנה 2 לתקנות האגרות, כדלקמן: "[...] (ג) לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מאגרה". במקרה שבו מדובר בהליכים שרואים את שוים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף, מורה תקנה 3 לתקנות האגרות כי בעניינים המפורטים שם תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת.

...

בעניין זה, התובעת לא הראתה מדוע לא תוכל להעריך את נזקיה כבר במועד זה. במקרים כאלה, על פי הדין והפסיקה, גישת בתי המשפט היא כי במקום בו יכול בעל דין לפרש את סכום הסעד או במקום בו גלום סעד אופרטיבי בסעד ההצהרתי הנתבע, לא ייחשב הוא עוד בסעד הצהרתי ובית המשפט לא יידרש לו. טענות המשיבה/התובעת: לטענת התובעת, יש לדחות את הבקשה מהטעמים שלהלן: הבקשה הינה קטנונית ומהווה ניסיון להטעות את בית המשפט.

מנגד, גם עמדת התובעת אינה מקובלת עלי.

כמו כן, אין בידי לקבל את טענת התובעת ביחס להתייחסות המדינה לשאלת פיצול הסעדים.

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, אינני קובעת בשלב זה כי התובעת שילמה אגרה בחסר או כי האגרה שולמה במלואה.

דהיינו, אפילו יש לראות בסעד לפיו ירכוש התובע את מניות הנתבע כסעד ששוויו אינו ניתן לביטוי כספי, הסעד לפיו הנתבע ירכוש את מניות התובע הוא סעד אופראטיבי בעל משמעות כספית הנתנת לכימות, ועל כן, חישוב האגרה יהיה לפי סעד זה. המדינה מצביעה על הליך אחר שהתנהל בין הצדדים בבית משפט לעינייני מישפחה, בו דובר באותה מסכת עובדתי ונתבע שם פירוק שותפות.

...

לבסוף טוען התובע, כי ככל שבסופו של דבר יינתן סעד לפיו הנתבע ירכוש את מניותיו של התובע, אזי כתנאי לתשלום שווי המניות יהיה חייב התובע להשלים את האגרה.

אוסיף, כי מקובלת עליי טענת הנתבע, לפיה נוכח טענות התובע בכתב התביעה והעובדה שמשנת 2016 כלל אינו מעורב בפעילות החברות, יש להניח שהסעד לפיו ירכוש התובע את מניות הנתבע אינו מעשי והוא "סעד סרק" שהועלה מטעמים טקטיים.

באשר להקצאת האופציות, בחן בית המשפט העליון את נסיבות העניין ועדויות המעורבים והגיע למסקנה כי גם ביחס לסעד בעניין הקצאת האופציות מדובר בסעד שאינו ניתן לביטוי כספי גם במקרה של אכיפת מימושן (שם, פסקאות 26 ו – 27).

סוף דבר על התובע לכמת את הסעד הנתבע, ולשלם אגרה בהתאם עד ליום 30/3/23 שאם לא כן יימחק ההליך, בהתאם לקבוע בתקנה 2 (ו) לתקנות האגרות.

נטען כי על אף הגדרת הסעד שבכתב התביעה כסעד הצהרתי, אין המדובר בסעד כזה אלא סעד כספי בשווי המניות שמר ברק מבקש לקבל וכי בפסיקת בתי המשפט נקבע זה מכבר, כי סעד אופראטיבי בעל משמעות כספית יחשב כסעד כספי ובאופן ספציפי נקבע כי סעד של העברת מניות יחשב כסעד כספי קצוב; כי אין לתת יד לעקיפתה של החובה לשלם אגרה באמצעות הסוואתם של סעדים בעלי תועלת כלכלית בצידם כסעדים "הצהרתיים"; וכי מקום בו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי רק על מנת לחסוך באגרה, כאשר בידי התובע לתבוע סעד כספי, יראה הדבר כשימוש לרעה בהליכי משפט וכצעד שיגרום לכפל התדיינויות.

בפסיקת בית המשפט נקבע כי תביעות לסעד הצהרתי בדבר העברת מניות, הן בגדר ההליכים שרואים את שוים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף לצרכי אגרה (ע"א 1194/91 פלצמן נגד גזברות בית המשפט המחוזי [פורסם בנבו] (26.1.1992)).

המדובר בסעד העומד כשלעצמו, אין בו לחייב את העותר לעתור לסעד אופראטיבי נוסף ואין עסקינן בסעד הצהרתי אשר מטרתו המרכזית היא לשמש "כשלב ראשון במערכה". יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו ברע"א 1910/04 אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פד"י נח (6), 193) מפי כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס: "אין עסקינן במצב שבו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי אשר מטרתה המרכזית היא לשמש כשלב ראשון של מערכה, כאשר בהמשך צפוי שתוגש תובענה נוספת, הפעם לסעד אופראטיבי. אילו זה היה המצב, בהחלט ייתכן שהייתה הצדקה לומר לחברה כי היא אינה יכולה לתבוע סעד הצהרתי אלא עליה לעתור לסעד כספי." מכל הטעמים האמורים הגעתי לכלל מסקנה שעסקינן בתביעה לסעד הצהרתי שאין בצדה סעדים כספיים ואשר הסעדים בה לא נוסחו באופן מלאכותי ובהתאם, האגרה עליה שולמה כדין.

...

לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי מועד מימוש האופציות הוא, כאמור, ביום 29.1.2021.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה במובן זה שהתובע זכאי להירשם כבעלים של 16,590 ממניות החברה, אך זאת רק החל מיום 29.1.2021.

אני מורה לחברה לתקן את מרשם בעלי המניות בהתאם.