אבחון שגוי כמחלת נפש: תביעה לפיצויים בגין נזק גוף ולשון הרע

ככל שלתובע טענה, המוכחשת כשלעצמה, בגין פיענוח שגוי – יש להפנותה ישירות למכון מ.א.ר. ביום 29.12.17 ביקר התובע אצל כרורג והופנה להערכה במרפאה כירורגית בבית חולים.

מכל מקום, בדיון הבהיר בפני התובע כי אין לו טענה באשר לניזקי גוף ולרשלנות רפואית, אלא לכאב וסבל, פגיעה בפרטיות, לשון הרע וחשיפת מידע רפואי אישי בלבד, בגין האירועים המתוארים בכתב התביעה.

אלא, שלא הובאה על ידי התובע כל ראיה שהיא, ולו בדל ראיה, המעידה כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעת המצדיק פיצוי התובע בגין נזק כלשהוא.

מהתעוד הרפואי שצורף להודעת התובע מיום 19.2.18 עולה כי בבדיקת התובע אצל ד"ר אדלשטיין מיום 3.12.17, חרף העובדה שבבדיקה גופנית לא אובחנו בקעים במפשעות, התובע הופנה לבדיקת אורולוג.

דרישת התובע לפצוי בסך של 31,700 ₪ בגין כאב וסבל, עוגמת נפש ולשון הרע נטענה בעלמא, בלא פירוט כדבעי ובלא שנתמכה בראיה כלשהיא.

...

בסיכומו של דבר, טוענת הנתבעת כי הטיפולים שהוענקו לתובע בוצעו במקצועיות ומיומנות, בהתאם לסטנדרטים הרפואיים הידועים והמקובלים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

על פי הנטען, עקב ההאשמות כנגדה, חלתה התובעת במחלת עור קשה, אשר אובחנה על ידי מומחה ברפואת עור כבעלת קשר ישיר למצבי החרדה והתסכול אשר הנתבעים גרמו לה. 3.10.

מעבר לכך, החישובים אשר הוצגו על ידי התובעת ביחס לשעות הנוספות הינם שגויים, שכן לכל היותר עבדה חצי שעה נוספת מדי פעם.

מדובר במסמך אשר נכתב בשפה האנגלית, אשר צולם או נסרק באופן חלקי וחלקו חתוך ובלתי קריא; המסמך אינו נושא חותמת רפואית; במסמך נרשם גילה של התובעת, אשר אינו תואם את גילה כפי שנירשם בכתב התביעה; לבסוף, וזה העיקר, המסמך אינו קושר בין עבודתה של התובעת לבין מחלתה, אלא, למיטב הבנתנו, אך קושר בין מצב נפשי למצב פיזי ולכן ברי כי אין די בו לשם הוכחת תביעה לניזקי גוף או נפש.

" התביעה לפיצויים בגין איסור פירסום לשון הרע נדחית.

...

ביחס לתקופה הראשונה, בהתחשב באקלים המשפטי ששרר עובר לתיקון 24 לחוק, אנו סבורים כי התובעת לא הוכיחה מתכונת אשר יש בה כדי להקים זכאות לתשלום בגין שעות נוספות, שכן למעט עדותה הכללית כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירה, לא הוצג פירוט הימים והשעות ולא הונחה כל ראיה לתמיכה בטענתה.

על כן אין לייחס להם אחריות אישית במקרה זה. סוף דבר 52.1.

תביעתה של התובעת נדחית ברובה, למעט חלק מתביעתה לתשלום שעות נוספות.

שיקולים אלה, אשר הובילו בעיניין דעקה להכרה ולמתן הגנה ופצוי בגין פגיעה באוטונומיה של הגוף, יפים וישימים גם באותם המקרים שבהם נפגעת האוטונומיה של הניזוק בהיבטים מרכזיים אחרים של חייו, כתוצאה משלילת חופש הבחירה שלו.

ניתן להניח כי אדם שנפגעה האוטונומיה שלו, חש רגשות של כעס, תיסכול ועלבון, אולם אין מדובר בחזקה חלוטה, ומקום בו נותר התובע שווה נפש ואדיש לכך, לא תקום לו זכות לפצוי בגין ראש נזק זה (ע"א 4333/11 **** סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (12/03/2014) פסקות 23-25 לפסק הדין).

גובה הפצוי לא מצאתי מקום לאבחן בין פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה לפצוי בגין פגיעה באוטונומיה.

יש לתת משקל ראוי לעובדה שמדובר בפגיעה בזכות יסוד, ולצד זה, בשל הקשיים הטבועים בתהליך הערכת הנזק, על בית המשפט לרסן עצמו, ולא לפסוק פיצויים בשיעורים מופרזים (ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים כרמל, פ"ד נג (4) 526, 583 (29.11.1998)).

כפי שיפורט בהמשך בנוגע לטענות בדבר לשון הרע, התרשמתי שאין מדובר בהפרת חובה חקוקה בריש גלי ובכוונה תחילה, אלא בפרשנות אחרת של הדין, בתום לב, פרשנות שבדיעבד נתברר כי היתה פרשנות מוטעית.

טיב הפירסום והגנות בהקשר אחר, של הצורך שלא להרתיע מתלוננים למישטרה בחשש של תביעת לשון הרע, קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) ברק, כי המחוקק ביקש לקבוע איזון עדין בין השמירה על שמו הטוב של אדם, לבין הצורך לאפשר לבני הציבור להתלונן בפני המישטרה על עבירות שבוצעו, ובכך לעודד הבאתם של עבריינים לדין, מבלי שהמתלוננים יעמדו בפני הסיכון של תביעה בגין לשון הרע.

אם לא נמצא כי נגרם לנפגע נזק ממשלוח המכתב, אפילו שאין על התובע בלשון הרע חובה לפרט ולהוכיח את נזקיו, הרי שבית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו בפסיקת פיצויים כלליים בגין לשון הרע, יתחשב בנסיבות העניין שבפניו, ובין היתר בהקף ההשמצה ופירסומה (ע"א 6138/93 - האירגון למימוש האמנה על ביטחון נ' צבי אברהמי, פ"ד נ (1) 441 (24/06/1996)).

...

אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לכל אחת ממשפחות התובעים 3-7 סכום של 7,500 ₪, בגין העילה לאי חידוש הסכמי הרשאה, היינו 3,750 ₪ לתובעת 3, 7,500 ₪ לתובעים 4-5, 7,500 ₪ לתובעים 6-7.

אני מחייב את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד, בשכ"ט עו"ד והוצאות, בסכום כולל של 35,400 ₪.

נוכח דחיית התביעה נגד הנתבע 4, ישלמו התובעים 3-7, ביחד ולחוד, הוצאות הנתבע 4 בסך כולל של 8,850 ₪.

האם התובע נפל קורבן לאיבחון שגוי מצד הנתבעים כחולה נפש ובשל כך שילבו אותו בכיתה טיפולית מרבית שנות לימודיו בבית הספר ואף כפו עליו אישפוז וטפול פסיכיאטרי מיותר? זו השאלה שעומדת בבסיס התביעה המונחת לפניי, שהנה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף ובגין הוצאת לשון הרע.

...

ובכן, טענה זו דינה להידחות משום שהתובע לא עמד ביסודותיו של הכלל הנ"ל המנויים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

לסיום, טענתו של התובע כי משרד החינוך התרשל כלפיו על ידי כך שלא מינה בעניינו ועדות השמה בתדירות מספקת ולא פיקח כראוי על עבודתן, אף היא כמו קודמותיה, דינה להידחות.

אחרית דבר: אני מורה על דחיית התביעה.

בתיקו הרפואי של התובע אצל הנתבעת תויקה רשומה רפואית שגויה, של אדם בעל שם דומה אך בעל מספר תעודת זהות שונה.

מדובר בסיכום מחלה של המרכז הרפואי שער מנשה, שבו מפורטת איבחנה של מחלת נפש מסוג סכיזופרניה פרנואידית, ונסקר מהלך אשפוזו, והטיפול הרפואי בו (להלן: "המסמך").

בנוסף עותר התובע לפצוי בגין נזק לא ממוני שניגרם לו. התובע מבסס תביעתו על עוולת הרשלנות, ועל עוולת פירסום לשון הרע.

אפנה, למשל לע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה ואח' נ' יעל פינטו (2.9.02): "בית משפט זה חזר ועמד על החשיבות הקנויה לעריכת רשומות רפואיות ראויות ומלאות, לתעוד הולם של התרחיש הרפואי ולשמירה על מסמכים רפואיים. הדבר נועד לשרת תכליות שונות. הוא מאפשר טפול עיקבי, רציף ונכון בחולה, המטופל לא-פעם לאורך זמן ועל-ידי אנשי צוות שונים. הוא מעניק כלים לניתוח מושכל של העובדות והממצאים, ובעקבות ניתוח זה - להסקת מסקנות ההולמות את מצבו של החולה ולהפקת לקחים מן ההתרחשויות. הוא נותן תוקף לזכותו של החולה לדעת מהו מצבו הרפואי, מה נעשה בגופו, ומהן האפשרויות העומדות בפניו. הוא מאפשר לחולה להוכיח את תביעתו מקום שהטיפול בו היה רשלני.

...

אני סבורה שבמקרה זה מתקיימים גם יסודותיה של עוולת פרסום לשון הרע שבסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

אני דוחה את טענת הנתבעת כי מדובר בפרסום הנהנה מהגנת סעיף 13(9) לחוק הואיל ומדובר בפרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין.

סוף דבר לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, שכ"ט עו"ד בסך 9,360 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ותשיב לו את החלק היחסי באגרה ששילם בהתאם לסכום שנפסק.