שיקולים אלה, אשר הובילו בעיניין דעקה להכרה ולמתן הגנה ופצוי בגין פגיעה באוטונומיה של הגוף, יפים וישימים גם באותם המקרים שבהם נפגעת האוטונומיה של הניזוק בהיבטים מרכזיים אחרים של חייו, כתוצאה משלילת חופש הבחירה שלו.
ניתן להניח כי אדם שנפגעה האוטונומיה שלו, חש רגשות של כעס, תיסכול ועלבון, אולם אין מדובר בחזקה חלוטה, ומקום בו נותר התובע שווה נפש ואדיש לכך, לא תקום לו זכות לפצוי בגין ראש נזק זה (ע"א 4333/11 **** סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (12/03/2014) פסקות 23-25 לפסק הדין).
גובה הפצוי
לא מצאתי מקום לאבחן בין פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה לפצוי בגין פגיעה באוטונומיה.
יש לתת משקל ראוי לעובדה שמדובר בפגיעה בזכות יסוד, ולצד זה, בשל הקשיים הטבועים בתהליך הערכת הנזק, על בית המשפט לרסן עצמו, ולא לפסוק פיצויים בשיעורים מופרזים (ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים כרמל, פ"ד נג (4) 526, 583 (29.11.1998)).
כפי שיפורט בהמשך בנוגע לטענות בדבר לשון הרע, התרשמתי שאין מדובר בהפרת חובה חקוקה בריש גלי ובכוונה תחילה, אלא בפרשנות אחרת של הדין, בתום לב, פרשנות שבדיעבד נתברר כי היתה פרשנות מוטעית.
טיב הפירסום והגנות
בהקשר אחר, של הצורך שלא להרתיע מתלוננים למישטרה בחשש של תביעת לשון הרע, קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) ברק, כי המחוקק ביקש לקבוע איזון עדין בין השמירה על שמו הטוב של אדם, לבין הצורך לאפשר לבני הציבור להתלונן בפני המישטרה על עבירות שבוצעו, ובכך לעודד הבאתם של עבריינים לדין, מבלי שהמתלוננים יעמדו בפני הסיכון של תביעה בגין לשון הרע.
אם לא נמצא כי נגרם לנפגע נזק ממשלוח המכתב, אפילו שאין על התובע בלשון הרע חובה לפרט ולהוכיח את נזקיו, הרי שבית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו בפסיקת פיצויים כלליים בגין לשון הרע, יתחשב בנסיבות העניין שבפניו, ובין היתר בהקף ההשמצה ופירסומה (ע"א 6138/93 - האירגון למימוש האמנה על ביטחון נ' צבי אברהמי, פ"ד נ (1) 441 (24/06/1996)).
...
אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לכל אחת ממשפחות התובעים 3-7 סכום של 7,500 ₪, בגין העילה לאי חידוש הסכמי הרשאה, היינו 3,750 ₪ לתובעת 3, 7,500 ₪ לתובעים 4-5, 7,500 ₪ לתובעים 6-7.
אני מחייב את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד, בשכ"ט עו"ד והוצאות, בסכום כולל של 35,400 ₪.
נוכח דחיית התביעה נגד הנתבע 4, ישלמו התובעים 3-7, ביחד ולחוד, הוצאות הנתבע 4 בסך כולל של 8,850 ₪.