אבחון סרטן מאוחר התיישנות תביעה

לפניי בקשה לסלק על הסף מחמת היתיישנות את תביעת התובעים, שעניינה איבחון מאוחר של מחלת הסרטן בה לקתה המנוחה ז"ל, מחלה אשר גרמה לבסוף למותה.

...

בהינתן הרקע הרפואי האמור מתבקשת המסקנה כי כאשר התקבלה הבשורה המרה לפיה תוצאות הבדיקות מיום 02/02/05 מלמדות על קיומו של סרטן, פשיטא שהמנוחה הבינה, או לפחות סביר היה שתבין, כי ייתכן שהיה איחור באבחון מחלתה.

בהקשר זה נזכיר כי נפסק שהצורך להיוועץ ברופא או עו"ד לשם גיבוש המסקנה בדבר קיומה העדרה של עילת תביעה איננו מעכב את תחילת מרוץ ההתיישנות (ראו- ע"א אלמוג נ. שירותי בריאות כללית (6/5/13)- פורסם באתר נבו).

לאור כל האמור דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

בסופה של שנת 2002 חש המנוח ברע ואובחן כסובל ממחלת סרטן מזותליומה, האופיינית לטענת התובעים, לחשיפה לאסבסט.

הסדר זה דוחה מפניו, באותם עניינים, את ההסדר הכללי שבחוק ההתיישנות, אולם אין הוא בא לגרוע מן ההסדר הכללי בעניינים אחרים, בהם הגילוי המאוחר אינו מתייחס לרכיב הנזק כי אם לרכיבים אחרים של עילת התביעה.

...

באותם מקרים שבהם הגילוי המאוחר נוגע לרכיב הנזק, ולו בלבד, נדחית הוראת סע' 8 מפני הסיפא לסע' 89 (2).

לעומת זאת אין הוראת סעיף 8 נדחית מפני הוראת סעיף 89 (2) כאשר הגילוי המאוחר אינו מתייחס לרכיב הנזק".

לאור כל האמור לעיל התיישנה התובענה בטרם הוגשה ודינה להדחות.

לתביעה צורפה חוו"ד של של ד"ר רוני חרמון, מומחה לרפואת א.א.ג, לפיה הטיפול במנוחה היה לקוי, האיבחון המאוחר של המחלה גרם לנזקיה, וכי היא סובלת מנכות רפואית בשיעור 57.2% (להלן – חווה"ד המקורית).

ראשית, באשר לאמור בכתב התביעה המתוקן בהתבסס על חווה"ד המשלימה, כי בעקבות האיחור באיבחון המחלה נאלצה המנוחה לעבור ניתוח נרחב, קבע בימ"ש קמא כי בכתב התביעה הראשונה ובחווה"ד המקורית לא נטען לקשר סיבתי בין מועד איבחון המחלה לבין הניתוח שעברה המנוחה, ומשכך מדובר בעילה תביעה חדשה, שתקופת ההתיישנות לגביה חלפה.

לחילופין ניתן לבסס את הטענה שלמנוחה היה כוח תביעה כבר במועד האיבחון על בסיס חוות הדעת השנייה של ד"ר חרמון, אשר קבע כי איבחון הסרטן בשלב הגרורתי הוביל לפטירת המנוחה.

...

המבחן שנקבע בהקשר זה בפסיקה הוא "העסקה או המעשה המובא לדיון". לסיכום ההלכה בעניין זה ראו פסה"ד בע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (2021), פסקה 18: " לצורך הכרעה בשאלה מהי "עילת תביעה" בתחום של בקשות לתיקון כתב תביעה, אומץ בפסיקה מבחן רחב שעניינו "העִסקה או המעשה המובא לדיון" (ראו, בין היתר, רע"א 7330/17 תומא נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 25-24 והאסמכתאות שם (19.3.2018) (להלן: עניין תומא); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 346-345 (מהדורה שביעית, 1995 (להלן: זוסמן)).

בחינת ענייננו על רקע עקרונות אלה, מביא לטעמי מסקנה כי אין מדובר בתיקון שיש בו משום הוספת עילות תביעה חדשות.

הערעור מתקבל אפוא בהתאם למפורט לעיל (ביחס לתיקונים עליהם נסבה בקשת רשות הערעור).

בתביעה נטען כי כתוצאה מתרשלות הנתבעות בעת הטיפול הרפואי במנוחה היא נפטרה בגיל 43 ממחלת סרטן צואר רחם גרורתי שאובחנה באיחור רב. המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות, והמדינה הצטרפה לבקשה זו. בבקשה נטען כי הרשלנות הנטענת ארעה בעת הטיפול הרפואי של הנתבעות במנוחה בשנים 2009-2005 וכי מחלתה התגלתה לראשונה בחודש מרץ 2011.

בתביעתם טוענים המשיבים כי רשלנות הנתבעות באה לידי ביטוי באיבחון המאוחר של מחלת הסרטן.

...

משכך, אין מנוס מהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי על-מנת שידון בשאלה האמורה לאור הנסיבות הקונקרטיות (ראו והשוו: עניין אבו שיבלי, פסקה 6), ויקבע מהו אותו קצה חוט או חשד, שהתעורר בלבה של המנוחה ביחס לעובדות המקימות את עילת התביעה; באיזה מועד התגלה לה קצה חוט זה שממנו ואילך התחילה תקופת ההתיישנות; ובאיזה מועד היה מתעורר חשד כאמור בלבו של אדם סביר בנסיבות העניין.

לפיכך, מובן מאליו שככל שבית המשפט המחוזי יגיע למסקנה כי ההכרעה בשאלת ההתיישנות מחייבת בירור עובדתי ושמיעת ראיות, הוא יהיה רשאי לדחות את הבקשה לדחיית התביעה על הסף ולהורות כי טענת ההתיישנות תתברר ביחד עם התביעה גופה.

סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי.

אינני נידרש אם כך להכרעה בסוגיה דיונית זו ברם כדי שלא ייטען בשלב כלשהוא שזו לא זכתה להתייחסות, ייאמר שמועד התגבשות חלק מהנזקים איננו ביום פטירת המנוח אלא קודם לכן ולמעשה המחדלים הנטענים עד שלב איבחון סרטן הלבלב שאותו נקבע כמועד "גילוי הנזק" לגביהם, יכולים לקבל תקופת היתיישנות מוארכת עד 10 שנים (בגלל גילוי הנזק המאוחר) כך שכל מחדל שנעשה עד 3.12.09 (רובה אם לא כל העילה הראשונה) התיישן.

המנוח חלה למרבה הצער בסרטן ראשוני קטלני, חרף בדיקות דימות שנערכו זמן לא רב לפני האיבחון, לא נמצא דבר מחשיד ומחלתו, מהגרועות שבסוגי הסרטן, היתקדמה מהר ולא הותירה לו סיכוי, גם התובעים מודעים כך. כפי שצוין עוד בתחילת ההכרעה, קשה לי להוכיח את התובעים על הגשת וניהול תביעה זו, סובייקטיבית היא מוצדקת בעבורם, משפטית ומנקודת מבט הבוחנת את ההכרעה, אין לה, כפי שהוגשה ובוססה, סכויי הצלחה ומשכך היא נדחית.

...

מסקנה דומה יש להסיק גם ביחס לנזקים ולקשר הסיבתי ביניהם ולבין הנטען כלפי הנתבעת.

המנוח חלה למרבה הצער בסרטן ראשוני קטלני, חרף בדיקות דימות שנערכו זמן לא רב לפני האבחון, לא נמצא דבר מחשיד ומחלתו, מהגרועות שבסוגי הסרטן, התקדמה מהר ולא הותירה לו סיכוי, גם התובעים מודעים כך. כפי שצוין עוד בתחילת ההכרעה, קשה לי להוכיח את התובעים על הגשת וניהול תביעה זו, סובייקטיבית היא מוצדקת בעבורם, משפטית ומנקודת מבט הבוחנת את ההכרעה, אין לה, כפי שהוגשה ובוססה, סיכויי הצלחה ומשכך היא נדחית.

ברור לי שהנתבעת הוציאה סכומים נכבדים בעבור הגנתה ברם יכול להיות שגם אם לא הייתה מחויבת בכך, ניתן היה להתנהל בשעתו אחרת, לכאורה נותרו הוצאות מתונות כאלה ואחרות שהתובעים לא ביקשו החזר בגינם בשעתו אך היה סיכוי שיקבלו אותו אילו היו פועלים אחרת, אין כאן "קיזוז" אך בהחלט מופעל שיקול דעת המביא למסקנה כי חרף דחיית התביעה, לא יחויבו התובעים בהוצאות הנתבעת.