אבהות נטענת - בדיקה גנטית בישראל או ברוסיה

לתביעה צורפו תעודת נישואין בין אם התובעת לבין המנוח ותעודת לידה של התובעת הכתובים בשפה הרוסית ובתרגום נוטריוני לעברית.

הגב' כרמלי ציינה בתעודות עובד הציבור כי רישום ילד למי שהוא אזרח ישראל ולאם זרה המתגוררת בחו"ל ייעשה על פי הודעת האזרח או תושב בנציגות ישראל במקום מגוריו או לחילופין בהגיעו ארצה תוך הצגת ראיות חד משמעיות המוכיחות קשר בין אם הקטין לבין האזרח או התושב (הנטען לאבהות) טרם הוריית הקטין.

עוד ציינה כי במקרים בהם קטין הטוען להיות בן לאזרח ישראלי שנפטר וזה האחרון לא הודיע על קיום הולדת הקטין כבנו בחייו, כיום לאחר פטירתו, לא ניתן לקבל כל הצהרה או ראייה פרט לפסק דין מבית משפט מוסמך בארץ כולל בדיקה גנטית.

...

אין בידי לקבל טענת התובעת כי טענת הנתבע שעניינה הכחשת קיומו של קשר ביולוגי בין התובעת לבין המנוח היא בגדר הרחבת חזית אסורה.

בנסיבות אלה, ומשאין כל קביעה חוקית בדבר קיום קשר ביולוגי בין התובעת לבין המנוח, המהווה תנאי בסיסי לבחינת הזכאות לקבלת קצבת שאירים, אין מנוס ממחיקת התביעה בשלב זה. אם התובעת תפעל בהתאם להליך המפורט בתעודת עובד הציבור, ותציג בפני הנתבע המסמכים הדרושים המוכיחים כי היא בתו של המנוח, פתוחה בפניה הדרך להגיש תביעה חדשה לקבלת קצבת השאירים.

סוף דבר- התביעה נמחקת.

עניינה של החלטה זו הכרעה בשאלת אופן ביצוע בדיקה גנטית לבדיקת אבהותו הנטענת של התובע מס' 2 ביחס לארבעת הקטינים שבכותרת.

התובעים מבקשים כי הבדיקה לבני המשפחה תערך בישראל ואילו עמדת בא כוח היועמ"ש כי הבדיקה הגנטית לאם ולקטינים תבוצע ברוסיה (בנוהל חו"ל) בטענה כי האם היא שוהה בלתי חוקית בישראל והקטינים חסרי מעמד חוקי בישראל.

ב"כ היועמ"ש בעמדתו אינו מיתנגד לבירור שאלת האבהות, אף מדגיש כי הדרך הטובה ביותר להוכיח את האבהות הנה עריכת בדיקה גנטית לבדיקת קשרי מישפחה אך דורש כי הבדיקה תבוצע בנוהל חו"ל כאשר האם והקטינים ייבדקו במדינה בה לאם יש מעמד – רוסיה.

...

כמו"כ ניתנה החלטה ע"י בימ"ש זה, בתיק בענין דומה (תמ"ש 57238-11-18, טרם פורסם), לגביו אף הוגש ערעור מטעם ב"כ היועמ"ש וערכאת הערעור לא קיבלה את טיעוני היועמ"ש והבדיקה שם בוצעה כאמור בהחלטת ביהמ"ש. בתמ"ש 57238-11-18 הנ"ל (שכאמור לא פורסם אך התברר בבימ"ש זה) עמד ב"כ היועמ"ש על הדרישה לזיהוי קטינות באמצעות דרכונים שיונפקו במיוחד לצורך ביצוע הבדיקה הגנטית במדינת המוצא שלהן, כשאין מחלוקת כי לקטינות אין זיקה אמיתית לאותה מדינה, לא נולדו בה ומעולם לא ביקרו לה ואולם גם שם קבע בימ"ש זה, כי "עמדה זו משאירה את הקטינות ואת המבקשים במעגל שוטים , שעלול לא להסתיים לעולם, שכן האם אינה עוזבת את ישראל ואינה יכולה אף לעזוב הקטינות בלעדיהן, לצורך הסדרת הנפקת דרכונים במדינת המוצא שלה, שאין מחלוקת שלקטינות אין זיקה אמיתית לאותה מדינה, לא נולדו בה ומעולם לא ביקרו בה. ........ בנסיבות הענין איני רואה כל הצדקה שלא לעשות שימוש בכלים שיפוטיים לצורך הכרעה בשאלת האבהות ולטובתן של הקטינות, תוך מימוש זכותו של אזרח מדינת ישראל לברר שאלת אבהותו כלפי שתי הקטינות. " בסופו של דבר הורה שם ביהמ"ש על ביצוע בדיקה גנטית בישראל וזיהוי הקטינות במהלך דיון בפני בימ"ש. יש לזכור כי ביצוע בדיקה גנטית בישראל היא הכלל ובדיקה מחוץ לישראל היא החריג ואין בעצם מתן צו לבדיקת רקמות בתחומי מדינת ישראל, כדי להסדיר מעמד או לאיין צו גירוש ולעניין זה התייחס בסוגיה דומה גם חברי, כבוד השופט אסף זגורי בפסק דין שניתן בתמ"ש 34209-05-15 ואף הוסיף והטעים כי : " אפתח ואף אדגיש: כפי שצו לביצוע בדיקה גנטית אין בו להכשיר מעמד (כטענת ב"כ היועמ"ש בסעיף 20 לתגובתה), כך אין בצו זה כדי להכשיר גירוש או הרחקה מהארץ ללא צו הרחקה כדין (וזו הרי המשמעות האופרטיבית של היענות לבקשת ב"כ היועמ"ש למתן צו לביצוע בדיקה גנטית בנוהל חו"ל). הכלל – בדיקה בישראל. החריג – בדיקה בנוהל חו"ל. " ב"כ התובעים מפנה בטיעוניו להוראות סעיף 28ז לחוק מידע גנטי הקובעות כמפורט להלן: " (א) בלי לגרוע מהוראות כל דין, בדיקה לפי פרק זה תיערך בדרך ובמקום

סבורני כי שעה שעסקינן בארבעה קטינים שמקום מושבם מיום הולדתם, הוא במדינת ישראל, מדינת ישראל מחויבת על פי כל דין לדון בשאלת האבהות שלהם ושעה שיש אפשרות בצורה מדויקת ביותר לבדוק העניין באמצעות בדיקת רקמות, יש להעדיף דרך זו וליתן הוראות לצורך ביצוע הבדיקה בצורה היעילה, הקצרה והנוחה ביותר.

על כן ומכל המקובץ לעיל, אני מוצאת להתיר ביצוע בדיקת רקמות באופן שבו ייבדקו האב הנטען וארבעת הקטינים בביה"ח תל השומר ע"ש שיבא ולאחר שיוגשו תוצאות הבדיקה ובהתאם למידת הוודאות שתתברר ביחס לתוצאות הבדיקה יוכל היועמ"ש להודיע האם עומד על ביצוע הבדיקה לאם.

( עמ 26 ש' 12-13 משכך, לא מצאתי כי קיימת אפשרות לפעול לעריכת בדיקה גנטית לצורך הוכחת קשרי האבהות הנטענים, באמצעי שפגיעתו בנתבע פחותה.

בית המשפט העליון אף קבע (כב' השופטת נאור בבג"צ 566/11 דורון ממט נ' משרד הפנים ]פורסם במאגר "נבו", 28.1.14 [), כי בדיקה גנטית אינה הראיה הכשרה היחידה לעניין קבלת מעמד בישראל , וניתן לקבל, בנסיבות מסוימות, גם ראיות אחרות: "איני סבורה כי יש מקום לחסום את הדרך בפני המעוניינים להוכיח בראיות אחרות הורות

לטענתו, סיפר לו הנתבע 1 כי יש לו בן בשם ס' שהגיע מרוסיה, ומתכוון לעשות בדיקה כדי להוכיח שהוא בנו ולהשאר בארץ וכי – 13 .

...

מסקנה הנראית לו מוצדקת בנסיבות העניין, לרבות בדבר קביעת קשרי המשפחה הנטענים כלפי אותו אדם.

( גנטית) עלולה לגרום להחמרה במצבו של הנתבע 1 (עמ' 36 שורות 11-19 יחד עם זאת, ואף על כך, החלטתי להכריע כאמור.

סוף דבר הנני קובעת כי מר ב' הינו אביו של מר ס'.

צריך להבין שאי התייצבותם של המבקשים לדיון וללא היתר אינה כדין ואולם, מעבר לטענת בא כוחם בדבר טעות שבתום לב הימים הם ימי מילחמה במזרח ארופה והמתח השורר בין רוסיה לבין אוקראינה יכול והוא משליך גם על קלות תנועה מבלארוס אל רוסיה וכדומה, הגם שמדברים על אפשרות להצטרפותה של בלארוס למעגל הלחימה של רוסיה.

סברתי שאין מדובר בבקשה לעיון מחדש, אולם מצד שני מצוה בית המשפט קמא, לאמור אני, להקטין מן העומס המוטל על הערכאה דלמעלה ואם יכול בית המשפט בכאן להכריע בסוגיה, טוב אם ייעשה כן. הטענה המרכזית היא שבדיקתה של האם לא תעלה ולא תוריד לעניין הוכחת אבהותו של המבקש בבת.

הבה ניזכר באשר למהימנות הבדיקה, כי בדיקה בנוהל חו"ל נעשית בישראל, היא נעשית מיטב הכלים העומדים לרשותנו, כך שבתי המשפט וגם מירשם האוכלוסין נותנים אמון בתוצאות ומקרי הטעות הם יחסית בטלים בששים.

מסבירה לי ב"כ היועמ"ש בהגינותה כי אכן יש מקרים "חריגים" בהם מסכימה המדינה להסתמך על בדיקה גנטית שאיננה כוללת את האם.

...

נחה דעתי כי האינטרס בבדיקה עצמה, קרי הכרזת בתם של הצדדים כבת של יהודי לצורך חוק השבות, הוא אינטרס לגיטימי.

סבור אני אפוא, בנסיבות העניין, כי בדיקתה של האם בוודאי בנסיבות המרחק והמציאות איננה דרושה בכאן.

בעוקבי אחר ההוראות, סבור אני שניתן לפרסם בכאן.

האם יזמה הכרות בין הצדדים, ששוחחו ביניהם ב"סקייפ", ולאחר זמן מה נישאו הצדדים – כאמור, ברוסיה – ואזי המערערת הצטרפה אל המשיב בישראל.

אמנם בעניינינו, האחר טוען לאבהות, אך לא כך הוא המצב במקרים אחרים.

כפי שציין בית המשפט קמא, ברוב רובם של המקרים במדינת ישראל יימנע בית משפט מלהורות על בדיקה גנטית לבירור סוגיה זו, על מנת שלא לפגוע בטובת הילד, בעיקר בשל החשש לממזרות של צאצא לאימא יהודייה (ראו והשוו סעיף 28ד (ב)(1) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000; וכן למשל ע"א 1354/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד מח (1)711).

משבעניין פלוני הובהר ונקבע כי אין המשפט הישראלי מכיר בעילה נזיקית או חוזית בגין ניאוף כשלעצמו – לא כנגד בן הזוג הנואף, ולא כנגד הצד השלישי, הלכה זו עצמה מלמדת על הקושי שבהכרה בעוולה של "הונאת אבהות". הפריית אשה נשואה שלא מבן הזוג כרוכה מטבעה ברוב מוחלט של המקרים בניאוף (אף אם המערערת דנן טענה שהפרתה את עצמה מזרע של אחר באמצעות מזרק, אין בכך לשנות את טיבו של המעשה, שנראה שגם מבחינתו של המשיב כאן נתפס כ"בגידה".

...

עם זאת, נראה כי פסיקת פיצויים עונשיים דורשת חומרה מיוחדת של נסיבות העוולה ותוצאותיה, מעבר לחומרה שבעוולה כשלעצמה, שלא התקיימה בענייננו (הואיל והדברים נאמרים למעלה מן הצורך, לא מצאנו לנכון לנקוב בסכום הפיצוי הלא עונשי הראוי, והסתפקנו בהערות הקצרות שלעיל).

אשר על כן, הערעור מתקבל.

פסק דינו של בית המשפט קמא מבוטל ותביעת המשיב נדחית.