אבהות מחוץ לנישואים: חיוב במזונות

בית הדין השרעי דוחה את התביעה לגופה בקובעו כי בהיעדר קשר נישואין בין האם התובעת לבין פלוני הנתבע, אין הדין המוסלמי מכיר בקשר של אבהות ובחיוב מזונות.

הוכח כי לפי הדין האישי של האב אין הוא חייב במזונות ילדו שנולד מחוץ לנישואין.

...

אמרתי בהקשר זה בדעת המיעוט בע"א 596/89 בעמ' 762: "אולם, עוד לא ראיתי כי מסירים תחולתה של הוראה מסייגת שבחוק על-ידי עטיפתה של ההוראה המסויגת, הנמצאת בחוק פלוני, במעטה פרשני המשייך אותה-מבחינת תוכנה-לחוק פלמוני; והכול כדי להמנע מן המסקנה הפשוטה, כי מותר למחוקק הישראלי לומר את דברו גם בנושאים סובסטאנטיביים שבדיני מזונות" (ההדגשה שלי-מ' ש').

סיכומו של דבר, מפרשנותו של בית-משפט זה עלה כי החוק הנ"ל הוחק, להלכה ולמעשה, רק בעבור קומץ בני דתות נדירות ביותר בארצנו, החיים בה. בהתאם לאותה גישה, אם כי בהקשר שונה, פסק הרוב בפרשת עומרי כאשר קבע כי סעיף 18 שבו, המקנה סמכות לבית המשפט המחוזי, אינו חל על מוסלמים.

אין במסקנה זו כדי לשנות מעמדותיי בסוגיות שנידונו בעבר בהרכב שהשתתפתי בו שהניבו את פסקי הדין שהנשיא מתייחס אליהם בחוות-דעתו בענייננו, שכן אין הדברים עומדים בסתירה.

רקע עובדתי רלוואנטי האם והאב ניהלו מערכת זוגית מחוץ למסגרת הנישואין.

בעיניינם של הצדדים התנהלו מספר הליכים משפטיים, ביניהם תביעת אבהות, תביעה למשמורת ולחלוקת זמני שהות ותביעה למזונות.

האם הציעה בפעם נוספת כי אביה ישמש ערב לשובה של הקטינה לישראל וכי בנוסף, חיוב המזונות השוטף בסך של 2,050 ₪ לחודש, צמוד למדד המחירים לצרכן ומחצית מההוצאות החריגות, ישמש אף הוא כערבות כאשר ככל שהקטינה לא תשוב לישראל, יהיה רשאי האב לקזז מדמי המזונות השוטפים את כל ההוצאות שיגרמו לו בשל אי החזרת הקטינה לישראל.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן המפורט דלמטה.

לאור כל אלה, סבור אני כי במקרה זה, ניתן להורות על ביטול הצו בכפוף להפקדת ערבויות מקלות.

לאור התוצאה, ולאור התנהלותו של האב אשר דחה כל הצעה מעשית של האם והתנה את ביטול הצו בהשבת כספים בגין בדיקת רקמות (לגבייתם ניתן היה לפעול בדרך אחרת) בקבלת מידע רפואי אודות הקטינה (כאשר האב לא טען כי הוא פנה לאם בעניין זה והיא סירבה לספק את המידע) אני מחייב את האב בהוצאות משפט בסך של 7,500 ₪.

לשאלת בית הדין השיבה: "אני מאמינה כי התובע הוא אבי הילדה". באשר להודאתה בבית המשפט, השיבה: "בבית המשפט אמרתי כי התובע אינו האב הביולוגי, אך אמרתי זאת מתוך כעס. הכרנו כשנה טרם ביצענו הכרת אבהות". לשאלת בית הדין האם היא בטוחה באבהותו של התובע או מסופקת כפי המשתקף מאמירתה "אני מאמינה..", השיבה הנתבעת: "אין לי ספק כי התובע הוא האב". פה יש להעיר כי בכתב ההגנה של הנתבעת צוין לא אחת כי הנתבע חייב במזונות הילדה אף אם אינו אביה, ונראה ממכלול הטענות שם כי אין טענה מובהקת מצד הנתבעת כי התובע דנן הנו בהכרח אביה של הילדה.

בנוסף, בית הדין דוחה את טענת ב"כ התובע כי בית הדין נעדר סמכות באשר להצהרות אבהות, שהרי ידוע כי אמנם הצהרות כאלו שאינם אגב נישואין אינן בסמכות בית הדין, אך הצהרות אבהות אגב נישואין ובגינם, הנם בסמכותו המובהקת של בית הדין, ומעשים שבכל יום שזוגות העומדים לפני נישואין, ולהם ילדים מחוץ לנישואין או שהאישה מעוברת מהמיועד להיות חתנה, נשלחים לבית הדין טרם נישואיהם להצהיר אבהות לפני בית הדין.

...

גם בבקשה לגירושין כתב התובע בציון פרטי הילדים כי יש לו בת בשם [ע'] "מנישואין נוכחיים". כן הוגש בשנת 2001 לבית המשפט כתב הגנה למזונות, שם ביקש התובע בדיקת רקמות, בית המשפט לא נעתר לבקשתו, והתובע לא ערער על כך. לאחר מכן, נחתם הסכם מזונות בין הצדדים לגבי סך המזונות לתשלום, הסכם מיום 25.8.2002, שנחתם אחרי הגירושין, שם התובע התחייב למזונות הילדה.

התובע דנן הגיש כתב תגובה בה מכחיש היותו אבי הבת, ובית המשפט, בהחלטתו מיום 20.6.12, קבע כי בשל התביעה שאמורה להיות מוגשת לבית הדין, התביעה שלפנינו, בית המשפט ימתין להכרעתו של בית הדין בתביעה לביטול פסק דין לאבהות טרם קיום דיון או הכרעה בבקשה שלפניו.

מסקנה אף בלא לקבוע מסמרות בשאלה האם התובע הוא אביה הביולוגי של הילדה, שאלה שעשויה להיפתר בהתאם לכללים הלכתיים או בבדיקות מעבדה שונות או בקביעה עקרונית, אף שהרושם הראשוני נוטה לכיוון מסוים, כמודגש לעיל, עדיין ניתן לקבוע כי בכל מקרה האב חייב במזונות הילדה דנא, שבהם הוא התחייב בשתי הזדמנויות שונות.

הרב יצחק שמואל גמזו, אב"ד מצטרף למסקנות, ומבלי לקבוע מסמרות כלל בזהות האב הביולוגי, וכמש"נ לעיל בדברי הרה"ג יצחק אושינסקי שליט"א. הרב ישראל דב רוזנטל, דיין מסקנה אף בלא לקבוע מסמרות בשאלה האם התובע הוא אביה הביולוגי של הילדה, שאלה שעשויה להיפתר בהתאם לכללים הלכתיים או בבדיקות מעבדה שונות או בקביעה עקרונית, אף שהרושם הראשוני נוטה לכוון מסוים, כמודגש לעיל, עדיין ניתן לקבוע כי בכל מקרה האב חייב במזונות הילדה שבהם הוא התחייב בשתי הזדמנויות שונות.

השאלה: האם יש לאכוף פסק חוץ ממדינת אוקראינה בו חוייב הנתבע בתשלום מזונות בנו הקטין למרות שבפסק דין אחר נשללה אבהותו ביחס לקטין? הרקע הרלבנטי והשתלשלות דיונית: התובעת הגישה ביום 29/10/2019 לבית משפט זה תביעה לאכיפת פסק דין למזונות שניתן בהעדרו של הנתבע באוקראינה ביום 4/6/2018 בתיק 645/1883/17 (להלן "פסק הדין" או "פסק החוץ").

המדובר בבני זוג (האב ישראלי והאם אזרחית אוקראינה) שנישאו באוקראינה ביום 15/8/2013 .

...

מכל הטעמים לעיל אני קובע כי פסק החוץ עומד בתנאי כל סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ התשי"ב – 3) ואין באמור בו או בתוכנו כדי לנגוד את תקנת 17 ) 1958 לרבות תנאי סעיף הציבור.

אציין עוד כי בשום שלב לא טען ב"כ הנתבע כי הוא חוזר בו מההסדר הדיוני שאושר בין הצדדים ולפיו הוסכם כי אם יימצא שהוא אביו של הקטין הרי שפסק החוץ ייחשב לאכיף (ראו גם החלטתי מיום 5/8/2021 ).

כן מקובלת עלי הטענה שאין באמנת ניו יורק סעיף הקובע מגבלת זמן לאכיפתו וכי יש להבחין בין גביית מזונות עבר שנפסקו בישראל לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 לבין אכיפת פסקי חוץ בעניין מזונות אך שאלה זו כמעט ולא מתעוררת מקום שהנתבע לא טען דבר וחצי דבר בהקשר זה. סוף דבר, התביעה לאכיפת פסק חוץ מתקבלת ואני מתיר בזה גביית המזונות שנפסקו בפסק החוץ מיום 4/6/2018 בתיק 645/1883/17 של מדינת אוקראינה כנגד הנתבע.