אבהות וזכות מזונות לילד שנולד מחוץ לנישואין

בית המשפט המחוזי דן בעניין כאמור בשתי הזדמנויות: לראשונה, כאשר דן בתביעת האבהות בה נכרכה גם תביעת המזונות ותביעת הפיצויים עבור הפרת הבטחת הנישואין לאמה של המערערת.

בבית המשפט המחוזי נשמעה עדות ממנה עלה, כי לפי הדין החל בעדתו של המשיב אין האב חייב במזונות ילדו שנולד מחוץ לנישואין.

לפי הדין החל על האם שהיא יהודייה, הילד הוא יהודי, והשאלה, אם הוא זכאי למזונות מאביו, היא שאלה אותה יש לפתור על-פי החוק הנ"ל, ובמידת הצורך על-פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי.

...

מכאן המסקנה, כי מעמדה של האם, מבחינת הדין האישי החל עליה, נבחן על-פי חובתה של אם כלפי ילדה, שאין האב חייב לזון אותו על-פי דין האישי.

בית המשפט איננו מנוע להגיע למסקנה, שפלוני האמור חייב בחלק מן המזונות בלבד, רק בשל כך שיהיה בכך למעשה כדי להטיל בעקיפין על גורם נוסף, אשר איננו צד לדיונים, את כיסוי ההפרשים שייוצרו על-ידי הגבלת שיעור חובתו של פלוני מתדיין במשפט.

כדי למנוע מחלוקות נוספות ומיותרות הנני קובע, כי הסכום בו חייב המשיב הוא 1,500 שקל, אשר תשלומם יחול תוך 30 יום מעת מתן פסק-דין זה. אם לא ישולמו תוך המועד האמור, יישאו ריבית והצמדה על-פי הוראותיו של חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961.

(171-170 כאמור, ילד "בלתי חוקי"-לאמור: ילד שנולד שלא מקשרי נישואין-אינו קונה זכויות של ילד כלפי "אביו" (שאינו "אביו" על-פי דין), כזכויות למזונות ולירושה.

או אחרת: חזקה על המחוקק-והיא חזקה שבהלכה-כי "ידע" מראש שבית הדין השרעי לא יידרש לתביעות "אבהות" שאותן יגישו ילדים שנולדו מחוץ לנישואין; ומתוך שידע כך מראש, חזקה עליו שלא אמר להעניק לבית הדין השרעי סמכות ייחודית לידון בנושא שלידיעתו (של המחוקק) לא יידרש בית הדין לידון בו (ועל דרך הימנעותו מדון באותו נושא ישלול ממוסלמים זכויות מהותיות שהמשפט האזרחי העניק להם).

...

אמרתי בהקשר זה בדעת המיעוט בע"א 596/89 בעמ' 762: "אולם, עוד לא ראיתי כי מסירים תחולתה של הוראה מסייגת שבחוק על-ידי עטיפתה של ההוראה המסויגת, הנמצאת בחוק פלוני, במעטה פרשני המשייך אותה-מבחינת תוכנה-לחוק פלמוני; והכול כדי להמנע מן המסקנה הפשוטה, כי מותר למחוקק הישראלי לומר את דברו גם בנושאים סובסטאנטיביים שבדיני מזונות" (ההדגשה שלי-מ' ש').

סיכומו של דבר, מפרשנותו של בית-משפט זה עלה כי החוק הנ"ל הוחק, להלכה ולמעשה, רק בעבור קומץ בני דתות נדירות ביותר בארצנו, החיים בה. בהתאם לאותה גישה, אם כי בהקשר שונה, פסק הרוב בפרשת עומרי כאשר קבע כי סעיף 18 שבו, המקנה סמכות לבית המשפט המחוזי, אינו חל על מוסלמים.

אין במסקנה זו כדי לשנות מעמדותיי בסוגיות שנידונו בעבר בהרכב שהשתתפתי בו שהניבו את פסקי הדין שהנשיא מתייחס אליהם בחוות-דעתו בענייננו, שכן אין הדברים עומדים בסתירה.

הרב י' בן-מאיר היטיב לסכם סוגייה זו, באומרו: "עיקרון מקובל הוא שבהלכה מבוססת תפיסת 'המשפחה הביולוגית-טבעית'. לפיכך, אבהות ואימהות נקבעת על-פי הקשר הביולוגי שבין ההורים ליילוד, ולא לפי חוקיות הקשר שבין האב לאם. מקור תפיסה זו הוא בפסוק דברים כא, טו: 'כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו לו בנים האהובה והשנואה וגו''... איזו היא אהובה? זו אהובה לפני המקום. שנואה - שנואה לפני המקום, כלומר ששנואה בנישואיה ואסורה לו... וכלל הלכתי הוא, ללא חולק, שבנו מן הערווה - בנו לכל דבר. זאת, לעומת המשפט הרומי וממשיכיו במשפט הקונטיננטלי, המבוססים על תפיסת 'המשפחה החוקית'. לפי שיטה זו - ילד שנולד מחוץ למסגרת הנישואין החוקיים הינו 'לא חוקי', ואינו נחשב כבנו של אביו הביולוגי" וראו, לעניין זה, בהרחבה: י' בן-מאיר, "הורות משפטית והורות גנטית בהלכה", אסיא יב תשמ"ז-תשמ"ח 80".

הקפדנו כבר, כי ההלכה היהודית אינה מבחינה, לעניין המזונות, בין ילדים שנולדו בתוך מסגרת-המשפחה, לבין ילדים שנולדו מחוץ-לנישואין.

אומר בית-המשפט בפרשת שרון נ' לוי מפי השופט אלון שם, בעמ' 757: "... קיימת גם קיימת זכות-יסוד של כל אדם באשר הוא, שידע מי הוא אביו מולידו, שלא יהא שתוקי שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו משנה, קידושין, ד, ב ואשר אמו משתיקתו כשהוא שואל על אביו קידושין, ע, א... אנו, כבית-דין, שהוא אביהם של קטינים, מצווים אנו על כך כדי לקיים בידו של הקטין זכותו היסודית לדעת מיהו אביו מולידו, ומיהו - בנוסף על אמו - הורו מפרנסו". אומר השופט פורת בפרשת סושרד בכל הנוגע לדברים, כפי שנאמרו, בפרשת שרון נ' לוי, על זכות-היסוד של כל אדם, באשר הוא, שיידע מי אביו מולידו: "השמוש בלשון כה ברורה בקביעה זו מלמד אותנו כי זכות-יסודית זו קיימת לכל אדם, ללא תלות בגיל או במצב משפחתי. אזכור המושג 'קטין' בהמשך הדברים וכן בפסקי דין אחרים נובע כנראה מכך שהעניינים שנדונו עסקו במקרים ההם בקטינים, אולם אין כל סיבה שלא להתייחס לגביהם גם לבגירים. גם מעיון בחוק האימוץ, המתיר לילד מאומץ מעל גיל 18, משמע לבגיר, לברר מיהו אביו הביולוגי, ניתן ללמוד כי המחוקק מכיר בזכותו של אדם להכיר את אביו. מימוש זכות זו הינה אינטרס מקובל במשפט הישראלי. זכות אלמנטארית זו נתונה לכל אדם ואינה קשורה במזונות ולכן לא חשוב אם האדם, התובע, קטין או בגיר. ההבדל היחיד בין קטין לבגיר הוא בכך שלגבי קטינים בית-המשפט פועל 'כאביהם של יתומים', אולם לא בשל כך בלבד נפסקו כל אותן הילכות בנושא האבהות, לרבות הזכות לדעת מי האב ודרכי ההוכחה לקביעת אבהות" פיסקה 7 לפסק-הדין.

...

אמרה בהקשר זה האפוטרופא-לדין שהיתה באותם ימים, עורכת-דין אלטמן, בדיון שהתקיים ביום 9/4/2002 לאחר-מכן, מונתה אפוטרופא אחרת, אשר מיתנה מעמדה זו, אך הדברים שנרשמו - בעינם עומדים: "...אין לדון את הקטין לחרפת רעב. אמנם, בע"א 1354/92 היועמ"ש נגד פלונית... נאמר שחשש לממזרות ימנע בדיקת-רקמות, אך גם בפסק-דין זה, נאמר שלא מדובר בכלל נחרץ, בלי חריגים. אני סבורה שהמקרה שלנו הוא מקרה של חריג, שבו בדיקת-רקמות תהא דווקא לטובת הקטין". הראינו את ההפרדה הקיימת בין הערכאה האזרחית לבית-הדין הרבני בכל הנוגע לבדיקת סיווג-הרקמות, על תוצאותיה.

הנשיא ברק כתב באחד מכתביו וראו: א' ברק שיקול-דעת שיפוטי 291 1987: "קיימים תחומי משפט הטעונים מטען אידיאולוגי חריף כגון, מקצת דיני-המשפחה, אשר בהם צריך השופט לבחון בזהירות את צעדיו לאור שיקולי הקונסנזוס. כך, למשל, אני סבור שרצוי ריסון שיפוטי בכל הנוגע לסוגיית 'מיהו יהודי'. לעומת זאת, ניתן לפתח אקטיביות שיפוטית ניכרת בכל הנוגע לשאלה 'מהו תום-לב'". ומוסיף הוא ואומר, בכל הנוגע לקונסנזוס שם, שם : "...אין השופט צריך לפעול במסגרת הסכמה חברתית המשקפת רוחות שעה חולפות. על השופט לפעול במסגרת המרכזי והבסיסי ולא במסגרת הארעי והחולף. כאשר החברה אינה נאמנה לעצמה, אין השופט חייב ליתן ביטוי לרוחות השעה. עליו לעמוד כנגד רוחות אלה, תוך מתן ביטוי לאותו קונסנזוס חברתי המשקף את עקרונותיה הבסיסיים ואת 'האני מאמין' של הציבור הנאור בחברה בה הוא חי". בחנו והראינו את האינטרסים של הקטין, לדעת את זהות אביו הגנטי.

התוצאה לאור העולה מהמקובץ, ניתן בזאת, איפוא, צו לביצוע בדיקת-רקמות לבירור זהות אביו הביולוגי של הקטין.

בענין ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פ"ד מט(2) 578, 588-589 (1995) (להלן: ענין פלונית) היתייחס בית משפט זה לכך כי בדין האסלם נוצרת האבהות בנישואין, ורק אבהות כזו נחשבת אבהות על פי דין, המולידה זכויות וחובות במשפט של אב לילדו לצורך ירושה, אפוטרופסות ומזונות.

כך למשל, ילד שנולד מחוץ לנישואין אינו בר-ייחוס לאב, אלא אם כן האב הכיר בו כבנו.

...

כל ערכאת שיפוט אוטונומית בשטחה, ואין האחת מסיגה את גבולות חברתה: "בודאי שלא נכפה על בית דין דתי להכריע בניגוד למצוות דתו... מסקנה נדרשת מאליה היא, שסמכותו הייחודית של בית הדין השרעי תימשך ותלך בתחומי הדין השרעי, ואילו בתחומי המשפט האזרחי ישפוט ויחליט בית המשפט האזרחי. כך בנושא של אבהות – דינם של יהודים ושל כל מי שאינם מוסלמים, וכך יהיה דין המוסלמים" (ענין פלונית, בעמ' 604).

סיכומו של דבר: תכלית חוק המרשם היא, בין היתר, לשקף את רישום ההורות לילדים באופן שהרישום יהווה הוכחה לכאורה לאמיתות תוכן הרישום.

העתירות נדחות.