אבדן רכוש באוטובוס: מחלוקת על שווי הפיצוי

הנזקים כתוצאה מהתאונה כוללים – נזק ישיר לאוטובוס (עפ"י חוות דעת שמאי) בסך של 159,161 ₪; אובדן הכנסה ממועד ארוע התאונה ועד יום קבלת הפצוי מהנתבעת 2 לפי 1,518 ₪ ליום X 102 ימים ובסך של 154,836 ₪; שכ"ט שמאי בסך 7,881 ₪, ובסה"כ על נתבעת 1 לפצותה בסכום של 206,030 ₪ הכולל : נזק ישיר לאוטובוס (עפ"י חוות דעת שמאי) בסך של 159,161 ₪; אובדן הכנסה ממועד ארוע התאונה ועד יום קבלת הפצוי מהנתבעת 2 לפי 1,518 ₪ ליום X 102 ימים ובסך של 154,836 ₪; שכ"ט שמאי בסך 7,881 ₪.

השאלות שבמחלוקת בין הצדדים הן בעלויות תיקון הנזקים שנגרמו לאוטובוס, הפסדי הכנסה של התובעת, והאם התובעת עמדה בחובתה להקטין ניזקה.

זכותו של התובע לקבל רק את עלות התיקון (אם ניתן לתקן את הרכוש) או את עלות ההחלפה לפי שווי השוק של הרכוש שניפגע (ר' בספר מבוא לדיני נזיקין, עמוס הרמן בעמ' 397).

אולם משנמצא כי התובעת לא פעלה להזמנת אוטובוס חדש סמוך לאחר התאונה, ומשנלמד כי לא חפצה בהשבת האוטובוס למצבו הקודם וגם לא ברכישת רכב חלופי במצב דומה ובמחיר שוויו של האוטובוס טרם שניזוק – המסקנה המתבקשת הנה כי לתובעת לא היה צורך דחוף באוטובוס חלופי במועדים הרלוואנטיים, שכן לו היה לה צורך דחוף הייתה פועלת לתיקון האוטובוס ולחילופין לרכישת אוטובוס אחר במצב דומה, ולחילופין לרכישת אוטובוס חדש, בד בבד עם מכירת האוטובוס הניזוק כבר ביום 21.11.2010 ולכל המאוחר לאחר שקבלה את כספי הפצוי מהנתבעות ביום 6.2.2011.

...

כאן המקום לחזור ולהדגיש כי התנהלות התובעת החל ממכירת האוטובוס סמוך ולאחר התאונה ובחלוף שנה תמימה עד לרכישה וקבלת אוטובוס אחר חדש – מדברת בעד עצמה ומחזקת את המסקנה כי התובעת לא סבלה מחסרונו של האוטובוס שניזוק וכנגזרת מכך מאובדן הכנסות.

בכל מקרה, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי חסר באוטובוס הניזוק גרם לצמצום היקף עבודתה וכי נאלצה לוותר על הזמנות או לבטל הזמנות או להעביר הזמנות לאחרים, לא עמדה בנטל להוכיח כי עשתה ככל שניתן לניצול מרבי של האוטובוסים האחרים שבבעלותה (10 במספר), ולא ציינה מדוע לא פנתה לשכור אוטובוס חלופי למשך אותה תקופה ככל שזה אכן נדרש לה. מכל האמור, ומשמצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי נגרמו לה הפסדי הכנסה לרבות במסגרת 30 הימים שבהם ניתן היה לתקן את אוטובוס, ומשלקחתי בחשבון את התנהלותה והימנעותה להשיב את האוטובוס למצבו הקודם לאירוע התאונה, דין תביעתה לפיצוי בראש נזק זה - להידחות.

כמו ישלמו הנתבעות לתובעת את סכום אגרת בית משפט בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

טענות התובע ביום 30.7.15 כאשר נסע התובע ברח' ז'בוטינסקי בירושלים ועצר את רכבו בשל רכב שעצר לפניו, הגיע האוטובוס פגע ברכבו בעוצמה מאחור והדף אותו לעבר הרכב שעמד לפניו.

התובע היה יכול להעביר לנתבעת אישור על אי הגשת תביעות, לקבל את הפצוי ולרכוש רכב חלופי, ובכך היה חוסך את הוצאות הנסיעה הנטענות.

דיון והכרעה כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים בעיניין האחריות לתאונה, ואף אין מחלוקת כי הנתבעת היתה נכונה לשלם לתובע פיצוי בהתאם לחוות דעת השמאי גיא יוסיפון.

ראשית, אציין, כי השמאי גיא יוסיפון קבע בחות דעתו מיום 23.8.15, כי יש להכריז על רכב התובע כאובדן גמור, והעריך את שווי הרכב בנכוי שרידים בסכום של 3,786 ₪.

...

סיכומו של דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחיבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,786 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.7.15 ועד התשלום בפועל, וכן פיצוי בגין ביטול זמנו של התובע והוצאות ניידות בסכום של 4,000 ₪.

בפני תביעת רכוש הנוגעת לניזקי רכוש ישירים ועקיפים שנגרמו לתובעת בגין תאונת דרכים בין אוטובוס השייך לה ובין רכב פרטי נהוג על ידי הנתבע.

אין מחלוקת כי על נהג האוטובוס לא חלה כל אחריות או אשם תורם מכל סוג שהוא ועל כן גם לא נחקר על תצהירו.

כשמגיעים לקטע הזה שהאוטו מאבד שליטה ולכאורה מחליק נכנסים להחלקה וזורמים עם ההחלקה ולאט לאט יוצאים ממנה צריך לנהוג בזהירות כשנכנסים להחלקה.

נזק זה הופרך באמצעות הצגת חוו"ד של אותו שמאי יחד עם הוראות תשלום של חב' הביטוח (נ/1) לפיהם, חודשיים לאחר אירוע התאונה הנ"ל, נשרף האוטובוס כליל והתובעת קיבלה פיצוי מחב' הביטוח בגין מלוא ערך האוטובוס, מכאן שבפועל לא נגרמה ירידת ערך או הפסד לתובעת בגין ראש נזק זה. חוו"ד בגין ירידת ערך מהוה הערכה מקצועית בדבר ירידת הערך הצפויה בעת מכירת רכב שעבר תאונה לקונה מרצון.

משנשרף הרכב, כאילו נמכר והתקבל פיצוי בגין שוויו המלא, הרי שלא נגרם לתובעת כל הפסד.

...

הנתבע טוען כי החליק על כתם שמן בנתיב נסיעתו, רכבו סטה לנתיב הנגדי, שב לנתיבו, שוב סטה, ובסופו של דבר פגע בדופן השמאלית אחורית של האוטובוס שנסע בנתיב הנגדי.

אשר על כן אני קובעת כי החלקת רכבו של הנתבע על כתם השמן וסטייתו לנתיב הנגדי היתה בלתי נמנעת.

האם פעל הנתבע באופן סביר למניעת הנזק או הקטנתו ב"כ התובעת טען כי היות שמדובר בכתם שמן ברוחב של מטר ואשר השתרע לאורך עשרות מטרים, יכול היה הנתבע בשעת לילה מאוחרת להבחין בו. טענה זו נטענה בעלמא ולא הובאה לגביה כל ראיה, חוו"ד בוחן תנועה או כל ממצא אחר לגביו ולכן איני מקבלת אותה, מה עוד שנהג האמבולנס שאליבא דה ב"כ התובע הוא זהיר ומיומן ויש להשתוות אליו, גם הוא לא הבחין בכתם השמן, אלא לאחר שחש שהאמבולנס מחליק.

העובדה שבסופו של דבר רכבו של הנתבע פגע בדופן השמאלית אחורית של האוטובוס ליד הגלגל מלמדת על כך שהנתבע עשה ככל שביכולתו למנוע התאונה והצליח להקטין נזקיה, לרבות נזקי גוף שלא נגרמו לאיש.

סוף דבר אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

התובעת, דלק-חברת הדלק הישראלית בע"מ התקשרה עם הנתבעת 1, מסיעי אריה שאשא בע"מ (להלן: "שאשא") בהסכם עבודות והשאלת ציוד לפיו הקימה התובעת עבור שאשא תחנת תידלוק פנימית בחניון האוטובוסים המוחזק ע"י שאשא והשאילה ציוד לאחסנת דלקים ושמנים (להלן: "הציוד") תמורת רכישות של סולר ושמנים (להלן: "מוצרי דלק").

שווי המשאבות הינו 3,590 ש"ח. התובעת טוענת עוד כי בניגוד לאמור בהסכם, התובעת היא זו אשר נשאה בעלות הוצאת הציוד מידי שאשא והובלתו אל חצרי התובעת בתום תקופת ההסכם, עלות המגיעה ל-10,679 ₪ (נספח ט למוצגי התובעת), ועל כן היא דורשת השבה של הוצאה זו. בנוסף, טוענת התובעת לזכאותה לפי סעיף 20(א) להסכם, לפיצוי מוסכם בשל הפרת ההסכם, פיצוי אשר שוויו עומד על 1,113,174 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

גביית היתר היא שהובילה לסירובה של שאשא להמשיך ולרכוש מהתובעת/הנתבעת שכנגד, מוצרי דלק.

מאחר ואין מחלוקת לעניין הנתינה (נספחים א ו-ב למוצגי התובעת) נותר לשאשא להוכיח את השבת המשאבות או להוכיח את שווין במועד התביעה, קרי, שיעור הנזק.

מאחר ולא הובאה בפני הערכת שמאי ביחס לשווי המשאבות במועד התביעה (אלא רק הערכת שווי חשבונאי המורה על שווי 0), עולה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את שיעור הנזק של אובדן המשאבות-אם כלל לא הושבו.

...

הואיל ונתבע 2 לא מכחיש את חתימתו על כתב הערבות או את נפקותו של כתב הערבות ולא טוען כל טענה ביחס לתוקפו או אי קיומו של כתב הערבות, על כן אני מורה כי נתבע 2 חייב ביחד ולחוד עם שאשא, בכל סכום נזק שתדרש שאשא לשאת, עקב התחייבויותיה, פעולותיה ומחדליה על פי ההסכם, ובהתאמה על פי פסק דין זה. התביעה שכנגד התובעת שכנגד (להלן: "שאשא") טוענת כי הנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") חייבה אותה בעת רכישת מוצרי דלק, במחיר גבוה מהמחיר המוסכם ובכך יצרה חיובי יתר בסך 451,359 ש"ח. עקב אי עמידתה של התובעת במחיר המוסכם, החלה שאשא לקזז מחשבונותיה, באופן עצמאי וללא חשבוניות זכוי, מחיוביה לתובעת.

כאשר נשאל רו"ח מר יואב כהן באיזה אופן חישב את הקיזוזים שנעשו, השיב: "לא התייחסתי לכך בחווה"ד שלי. התייחסתי בחווה"ד למחיר שדלק חייבה והליטרים שהשתמשו ובשער בזן. הזיכויים מוצאים ביטוי בחשבון הכללי על פי הכרטסת. לא צרפתי את הכרטסת עצמה על מנת להוכיח שהזיכויים חושבו בחשבון הכללי. ניתן להמציא את הכרטסת". (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 13-17) מר אודי שאשא בעדותו מציין כיצד התבצעו הזיכויים: "לצערנו חברת דלק הנפיקה חשבוניות ככל העולה על רוחה. נאלצנו לבוא בטרוניות חודש בחודשו, מאז תחילת ההתקשרות. מה שגרם לנו למעשה, לשלם בהתאם לסיכום שהיה,

מכאן אני דוחה את תביעתה של שאשא ביחס לחיובי היתר.

העובדות שבבסיס המחלוקת בחודש מרץ 2013, חברת "מטרופולין תחבורה ציבורית" בע"מ (להלן: "מטרופולין"), רכשה מהנתבעת 1 את האוטובוס, במסגרת עסקה לרכישת 92 אוטובוסים.

התובעת שילמה ל- "מטרופולין" תגמולי ביטוח עבור הנזק לאוטובוס וכן שילמה לנוסעים פיצוי בגין רכוש אשר נטען כי ניזוק בשריפה.

השמאי הבהיר שנוכח מצב האוטובוס לאחר השריפה, לא היה שווי כספי לשרידיו, אשר הועברו למגרש "קמר" מטעם התובעת (עמ' 33, ש' 12-5; עמ' 32, ש' 35-33).

אובדן רכושם של נוסעי האוטובוס שולם במסגרת פוליסה מסוג "סחורה בהעברה" שהתובעת ערכה עבור המבוטחת, חברת "מטרופולין". הנזק הוערך בחוות דעתו של השמאי גיל זייברט.

...

טענתה של התובעת בסיכומיה, כי יש להעביר את נטל הראיה אל כתפי הנתבעת 2 לפי הוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נדחית.

מסקנתי היא שהערכות השמאי היו סבירות ולא נסתרו.

תביעת התובעת נגד הנתבעת 2 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומי פסק הדין ישולמו תוך 30 יום מהיום.