אב נדחה בקשתו לקבל משמורת בלעדית על קטין

ביום 8.1.2017, הגיש המשיב את התביעה שבמוקד בקשה זו ובגדרה עתר למשמורת בלעדית על הקטינים, ולחלופין למשמורת משותפת עם המבקשת (להלן: תביעת המשיב).

ביום 4.5.2017 הוגש תסקיר ראשון, ובו המליצה העו"ס בין היתר כי יש לבחון את חלופת המשמורת המשותפת "בשלב מאוחר יותר אם וכאשר יצליחו להתגבר על המשבר, ויתמודדו עם מערכת יחסים מורכבת של שתי אימהות ואב [...]"; ביום 29.4.2018 הוגשה היתייחסות נקודתית מטעם העו"ס לחלוקת זמני השהות בחגים; ובתסקיר האחרון, שהוגש ביום 1.7.2018, המליצה העו"ס בין היתר על חלוקת זמני השהות כך שהקטינים ילונו אצל המשיב פעמיים במהלך השבוע ואחת לשבועיים בסוף השבוע (ובשבוע בו ישהו אצל המשיב בסוף שבוע, ילונו אצלו הקטינים במהלך השבוע פעם אחת), והוסבר כי "באמצעות חלוקה זו לא יווצר זמן ארוך בו הילדים לא ישהו עם האם בהיתחשב בגילם הצעיר" (שם, עמ' 2).

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 1.3.2018 דחה בית המשפט לעינייני מישפחה את בקשת המבקשת לצרף לתביעה את בת הזוג כבעל דין נחוץ ונידרש; וביום 21.7.2019 התקבלה בקשת המשיב להגשת תצהיר משלים וכן דו"ח חוקר מטעמו, שבמסגרתה טען כי המבקשת ובת הזוג העלימו ממנו ומבית המשפט את העובדה שהן פרודות מזה זמן רב ואינן מתגוררות עוד יחד.

ביום 16.8.2020 קיבל בית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' אליהו) את תביעת המשיב וקבע משמורת משותפת על הקטינים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

האחד – תביעה שהגישה המערערת לקבלת משמורת בלעדית על בנם הקטין (להלן: הקטין), לפי הנטען, בשל התמכרויות, היתנהגות אלימה ונטיות פדופיליות של המשיב (תמ"ש 31846-06-16).

בית המשפט דחה על אתר את בקשת המערערת לעיכוב ביצוע ההחלטה בציינו כי "מהיחידה להתמכרות לסמים נתקבלה חוות דעת, לפיה לא נמצאה כל אינדיקאציה או עדות לשימוש האב בסמים". המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רמ"ש 35289-09-17) ולצידה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ההחלטה.

...

כל הנסיבות הללו, כך טוענת המערערת, מובילות למסקנה כי "אין כנראה כל טעם בהמשך דיון ההוכחות" משום שדעתו של המותב גובשה.

לאחר שעיינתי בערעור ובתשובה לו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

התוצאה היא כי הערעור נדחה.

צוין כי אחות הקטין נימצאת בדִכאון ונדרשת לטפול תרופתי, בד בבד עם היותה מטופלת במחלקה הפסיכיאטרית של בית חולים "xxxx". צוין כי האֵם היא אפוטרופוס בלעדי בעינייני בריאות וחינוך של שני הקטינים על פי החלטות שניתנו עד כה והקטינים מתגוררים בביתה.

נטען כי לא הייתה עילה להתערבות דחופה ומידית; לא היה צורך במתן סעד מידי לשמירה על שלום הקטין; לא הייתה נזקקות לכאורה, שכן יש הורה המסוגל לטפל בקטין; לא הייתה הצבעה על חיוניות האמצעים והצורך להפעילם מידית; לא הייתה הצדקה לפסוח על סדרי דין; לא היה מקום לעשות שימוש בהליך כדי לקבל החלטות שיפוטיות; לא היה מקום להעניש הורה בגין חוסר שתוף פעולה עם רשויות או לכפות שתוף פעולה שכזה, מה גם שהאב משתף פעולה; לא הוכח שמדובר בקטין במצב מצוקה ושהתפתחותו עלולה להפגע; לא הייתה עילה כי עו"ס חוק נוער תפעול בנגוד לדין ללא ביקור בית, וגם כי בהתייחס לקשרים של האֵם עם עו"ס חוק נוער, אין לבסס עילת בקשה על-סמך דברים שמסרה בעל-פה ללא בדיקה.

בתמצית, בהתייחס לרקע עד כה, אפנה להחלטה מיום 26.12.2018 בהליך 61835-02-17 שם נאלץ בית המשפט לחייב את האב לשתף פעולה עם כנוס וועדת השמה; החלטה מיום 26.02.2019 בהליך 11985-11-18 שם הורה בית המשפט על מינוי אפוטרופוס לדין מאחר והאב הכשיל כנוס וועדת השמה; החלטה מיום 10.12.2019 בהליך 70479-02-19 שם הוענקו לאֵם סמכויות בלעדיות בעינייני חינוך של הקטין מאחר והאב לא אִפשר ביקור סדיר של הקטין בבית הספר, ולא אִפשר מעורבות גורמי אִבחון וטפול, וגם לא קיים החלטת וועדת שיבוץ; החלטה מיום 06.01.2020 בהליך 11985-11-18 ובהליך 70479-02-19 במסגרתה בוטלה לינת הקטין בבית האב באמצע השבוע מאחר ולמרות התרעות שניתנו, האב המשיך לא לאפשר ביקור סדיר של הקטין בבית הספר; החלטה מיום 08.01.2020 בהליך 11985-11-18 שם היתנגד האב ליישום המלצות פרופ' צלניק אשר ערך לקטין הערכה נוירולוגית; החלטה מיום 30.01.2020 בהליך 70479-02-19 שם ניתנה לאֵם משמורת זמנית בלעדית; החלטה מיום 17.02.2020 בהליך 11985-11-18 שם, לאחר שהאב המשיך לסכל הגעתו של הקטין לבית הספר, הועברו זמני השהות למרכז קשר; הערת בית המשפט המחוזי לאב בהחלטה מיום 29.07.2020 ברמ"ש 5195-07-20 לפיה התרכז בעיקר ולא "ברדיפה בלתי פוסקת אחר כל מי שנוגע בתיקים בעיניין הקטינים". החלטה מיום 26.11.2020 בהליך 70479-02-19 המפרטת ארוכות את הרקע למעורבות עו"ס לחוק נוער ומתן האפוטרופסות הבלעדית לאֵם עבור הקטינים בעינייני חינוך ובריאות, בשל היתדרדרות במצב הקטינים שבסיסה בסיכול קיומם של תכנית הטיפול והחינוך; החלטה ברמ"ש 5279-12-19 בית המשפט המחוזי, סעיף 18 לפסק הדין שם המציין כי האב מחליט על דעת עצמו בנושאים הקשורים לקטינים ללא היתחשבות בתסקירים, מחנכים ויועצים ומסכל עריכת תכנית לימודית וטיפולית לקטין, וכפי שאוזכרה בהחלטתי בעיניין דומה שניתנה ביום 09.06.2021 בהליך 25492-03-20; החלטה מיום 15.07.2021 בהליך 70479-02-19 שם נקבע המשך של המפגשים בין האב ובין הקטין ייערכו במרכז הקשר; החלטה מיום 09.09.2021 הליך 11985-11-18 שם, בהחלטה ארוכה ומפורטת המחזיקה 10 עומדים, שבתי ופירטתי המלצות גורמי הטיפול, הרקע להליכים, העדר שתוף הפעולה של האב שהביא להתדרדרות במצבם של הקטינים, היתנגדות האב לטיפולים ולאִבחונים, ובשל כך דחיית בקשת האב שהוגשה שם; פסק הדין ברמ"ש 4603-09-21 הדוחה ערעור האב ומציין כי ההחלטות ניתנו על-פי עמדות גורמי המיקצוע; עידכון עו"ס לסדרי דין נושא תאריך 31.10.2021 המציין כי האב טרם מסר כתובת מגוריו ואינו מגיב לדוא"ל שנשלח אליו; החלטות מיום 02.11.2021 ומיום 04.11.2021 בהליך 11985-11-18 המאפשרות לעו"ס לסדרי דין לערוך ביקור בבית האב בלווי משטרת ישראל בשל סרוב האב לשתף פעולה; עידכון עו"ס לסדרי דין נושא 08.11.2021 לפיו האב טרם מסר כתובתו; החלטה מיום 14.11.2021 בהליך 11985-11-18 בה שב בית המשפט והתריע בפני האב כי אם לא ימסור כתובתו על-מנת לאפשר ביקור בית, יוטלו עליו הוצאות; החלטת בית המשפט המחוזי ברמ"ש 4961-11-21 הדוחה בר"ע על צו חרום שניתן במסגרתו הוצא הקטין לדיור נ'; החלטה מיום 22.11.2021 בצו ביניים המפרט את הרקע ומאשר את הוצאת הקטין לסידור חוץ ביתי ב-נ'; פסק דין בענ"א 57492-11-21 הדוחה ערעור המשיב על צו הביניים שניתן; החלטה מיום 12.12.2021 בהליך 11985-11-18 בהתייחס לסרוב האב לקיים מפגשים במרכז קשר – ועוד.

...

סופו של דבר לאחר שהאב גם לא פתח את ביתו בעת שהגיעו גורמי הטיפול לאסוף את הקטין למסגרת נ' נאלצה עו"ס חוק נוער להגיע לבית האב, במועד נוסף והפעם בליווי משטרת ישראל על-מנת לאסוף את הקטין ולהשיבו למסגרת.

בסעיף 25 לפסק הדין כב' השופט סילמן שם נכתב כי עמדת המבקשת שהוגשה שם הייתה כי: "על האב יהיה לשתף פעולה עם הבדיקות לבחינת התאמתו כהורה משמורן ועם המלצות שיתלוו לכך. כמו כן, על האב להסכים להמשך שהות הקטין במסגרת עד סוף שנת הלימודים, ולאחר שמצבו של הקטין יתייצב, ניתן יהיה לערוך לו אבחון נוסף על-ידי גורם מקצועי, ועל האב יהיה לשתף פעולה עם אבחון זה. חופשות בבית האב תישקלנה לאחר שהאב יאפשר ביקור בית בביתו לפני הגעת הקטין ומהלך שהותו בבית". בית המשפט המחוזי, בהתייחס למשפחה ולנסיבות כאן, כתב בפסק הדין שניתן בהליך ענ"א 21734-02-22 הנ"ל (ערעור שהוגש על החלטתי ליתן את צו הביניים שהארכתו נדונה בפסק דין זה) כתב כי: "לאחר שקראתי ושמעתי טענות הצדדים, ועיינתי בתיק ביהמ"ש קמא אני מוצא כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, אני נעתרת לתובענה וקובעת כי תוקפו של צו הביניים שניתן ביום 08.02.2022, הוארך ביום 23.03.2022 – מוארך עד ליום 31.08.2022.

טרם הדיון האב הגיש בקשות בעיניין העברת הכלבה לביתו בעת שהות הקטינים עמו, בעיניין תיקון כתב התביעה למשמורת משותפת כך שהסעד יהא משמורת בלעדית, ובעניין שמיעת הקטינים.

בדיון האב טען שיש בידיו עדויות קשות של הקטינים על אודות היתנהגות אלימה של האם כלפיהם, בעטיה אף הגיש בחודש ינואר 2020 תלונה למישטרה, ובקש להגיש בתוך מספר ימים תמלולים של שיחות מוקלטות עם הקטינים.

לטענת האם אין לאמץ את המלצות העו"ס שניתנו על בסיס בחינה שטחית וללא היתייחסות למורכבות שנחשפה, ומבלי שניתן משקל כלשהוא לעניינים הבאים: האב הגיש תלונת שוא וטען טענות סרק שהאם אלימה כלפי הקטינים ואף הקליט אותם לצורך כך; האב חושף את הקטינים לסכסוך ולמאבק המשפטי ועל כן סבירות גבוהה שהקטינים הודרכו לקראת הכנת התסקיר; האב מבטל את דמותה של האם בפני הקטינים ועושה שימוש לרעה בניסיונותיה להציב להם גבולות; האם משתתפת ומבקשת לקיים הדרכה הורית משותפת, אך 21 ,XX בהדרכת הורים אצל הפסיכולוג של הקטינים ד"ר האב מיתנגד לכך; עיקר הפעילויות החברתיות של הקטינים הן בזמן שהם שוהים עם האם; האב מקשה על קיום קשר טלפוני שוטף בין האם לקטינים בעת שהם שוהים עמו; זמני השהות הנהוגים כיום מתקיימים במשך תקופה ממושכת ומניעיו של האב בשינוי המבוקש הם כלכליים גרידא; מנגד האב דחה את טענות האם וטען שיש ליתן תוקף של פסק דין להמלצות העו"ס. לטענת האב, האם לא סיפקה שום נימוק מניח את הדעת מדוע לא לקבל את ההמלצות שפורטו ונומקו כדבעי ומהן עולה שהוא אב דומינאנטי בחיי ילדיו ושהקשר עמם חשוב ומשמעותי מאד עבורו.

...

עם זאת, המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא שיש להימנע מקביעת משמורת משותפת ויש להסתפק בקביעה שהאחריות ההורית של הצדדים היא משותפת, במובן זה ששני הצדדים משמשים אפוטרופוסים על הקטינים ולשניהם אחריות שווה לדאוג לרווחתם, לבריאותם ולחינוכם: 19.1 לאור שינוי המגמה שחל בפסיקה ובחקיקה, והעמדה המתגבשת שיש להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן כשאין הכרח.

19.2 מסקנה זו עולה בקנה אחד עם שינוי המגמה הניכר בפסיקה ובתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א- 2020 (להלן 'תקנות המשפחה'), והיא גם משקפת את טובת הקטינים במקרה דנן.

עמדתה בעניין חישוב שכר עבור מרץ 2019 נדחית משום שבחודש זה שכרה היה נמוך משמעותית משכרה הממוצע בשנת 2020 .

לאור הבקשה שהגיש האב ולאור והעובדה שהבת ש' עברה להתגורר בבית האב, הוריתי על הזמנת תסקיר אשר יגיש המלצותיו בנוגע לסוגיית המשמורת על הקטינה וכן והורית על הגשת המלצות טיפוליות, ככל שנידרש בעיניינה של הקטינה.

על כן אני דוחה את בקשתו למשמורת בלעדית ורואה לנכון לאמץ את המלצת התסקיר, כי המשמורת על הבת ש' תהיה משמורת משותפת לשני ההורים, כאשר לעת עתה הבת ש' תישאר להתגורר בבית האב, בהתאם לרצונה.

סוף דבר: אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה לאכיפת הסכם הגירושין – מתקבלת, בכפוף לכך כי לאור מעברה של הבת ש' לבית האב, יבוטל חיובו של האב בדמי המזונות המשולמים בגינה החל מיום מעברה לבית האב ( 26.7.18 ) כך שעל האב לשלם לידי האם עבור מזונותיהם השוטפים של שני הקטינים ר' וב' בלבד סך של 6,670 ₪ כולל מדור, בצרוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך חריגות, כמפורט בהסכם הגירושין.

...

בנסיבות אלה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק למשך 60 ימים.

אני סבורה, כי אין במעברה של הבת ש' בכדי להשפיע באופן רוחבי על כל חיובי המזונות שנקבעו בהסכם.

סוף דבר: אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה לאכיפת הסכם הגירושין – מתקבלת, בכפוף לכך כי לאור מעברה של הבת ש' לבית האב, יבוטל חיובו של האב בדמי המזונות המשולמים בגינה החל מיום מעברה לבית האב ( 26.7.18 ) כך שעל האב לשלם לידי האם עבור מזונותיהם השוטפים של שני הקטינים ר' וב' בלבד סך של 6,670 ₪ כולל מדור, בצירוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך חריגות, כמפורט בהסכם הגירושין.

התביעה להפחתת מזונות בשל שינוי נסיבות מהותי – נדחית.