מתי מתחשב בית המשפט באישיות של הנאשם בעת גזירת עונשו

לעניין שקולי אחידות הענישה ראו, לדוגמא, רע"פ 8443/15 **** נ' מדינת ישראל: "עקרון אחידות הענישה, ראוי לזכות למשקל נכבד, בעת גזירת עונשו של הנאשם. על-פי עקרון זה, יש להחיל, במידת האפשר, שקולי ענישה דומים, על נאשמים שאינם נבדלים מהותית זה מזה, מבחינת אופיין של העבירות שהם ביצעו; נסיבות ביצוען של העבירות; נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וכיוצא באלה... ... יחד עם זאת, על אף חשיבותו, עקרון אחידות הענישה איננו עומד לבדו בעת גזירת העונש, ולצדו יש ליתן את הדעת ליתר שקולי הענישה". ראו גם ע"פ 8066/15 חנון נ' מדינת ישראל: "...מלאכת הענישה אינה בגדר הפעלת נוסחה מתמטית. כפועל יוצא מכך, אין בכוחו של עיקרון אחידות הענישה להביא להטלה מכנית של עונשים, תוך העתקה מנאשם אחד למישנהו, מבלי ליתן ביטוי הולם לעיקרון הענישה האינדיבידואלית... ועוד יש להוסיף, כי עיקרון אחידות הענישה, עם כל חשיבותו, איננו כלל שבלעדיו אַיןִ, ובמקרים המתאימים הוא ייסוג מפני עקרונות חשובים אחרים. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל: "עיקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא". הינה כי כן, בהנתן דמיון במידת האשם ובמידת הפגיעה בערכים המוגנים, יש לתת משקל משמעותי לשיקולי אחידות הענישה בקביעת מיתחם הענישה.

קביעת העונש המתאים בגדרי המיתחם בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מיתחם העונש ההולם, יתחשב בית המשפט בשיקולים כלליים ובשיקולים פרטניים, שאינם קשורים בנסיבות ביצוע העבירה.

...

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן ובחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מובילה למסקנה, כי מדובר בפגיעה בעוצמה בינונית וזאת בהתחשב בכך שהנאשם בחר להשתתף באופן פעיל בהפרות סדר, בתקופת לחימה שבה הרשויות פועלות לשמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה בגבולות ונאלצות להקצות כוחות ומשאבים גם לשמירה על בטחון התושבים ועל הסדר הציבורי מפני אלימות מבפנים, היא בחירה הראויה לגינוי ולגבותה עונשית הולמת.

ובעניין זה יפים גם דברי בית המשפט העליון ברע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל הנ"ל: "הגם שהפגיעה בנפש לא התממשה בסופו של דבר, והנזק שנגרם ממעשיהם של המערערים ושותפיהם הסתכם בפגיעות ברכוש, אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשים, ובוודאי שאין לזקוף זאת לזכותם, כפי שביקשו באי כוחם לטעון. אף השימוש באמצעים פרימיטיביים כביכול, בהם זיקוקים, בקבוקי תבערה ואבנים, לצורך השגת מטרותיהם של המערערים, אינו מפחית מעוצמת הנזק שאמצעים אלו עלולים לחולל. יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, ויריית זיקוקים, טומנים בחובם חומרה רבה, שכן הם עשויים לגרום פגיעות משמעותיות בגוף וברכוש, ואף לגרום לאבדן חיי אדם". ראו גם בעפ"ג 21523-08-15 מדינת ישראל נ' ענאתי: "לאחרונה אף קבע המחוקק הוראת חיקוק בעניינם של מיידי אבנים וחפצים לעבר שוטרים, העושים כן במטרה להפריע להם במילוי תפקידם, בהעמידו את העונש המקסימלי על חמש שנות מאסר (סעיף 275א לחוק); ואולם, מובן כי פסק-דין זה אינו מתייחס לתיקון החקיקתי. בנסיבות אלה, מתחם הענישה שביקשה המערערת לקבוע, מאסר בפועל בין שישה לבין חמישה-עשר חודשים, הולם בזיקה לנסיבות הספציפיות של האירוע. יצוין כי אילו נגזר הדין היום, בגין אירוע דומה שהיה מתרחש בימים אלו – הרי שבהתחשב במצב הנוכחי, בריבוי אירועי יידוי אבנים, התפרעויות ותקיפת שוטרים, היה אף מקום לקבוע מתחם ענישה גבוה יותר." בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת, כי במקרים דומים בהם נאשמים היו מעורבים בהתפרעות אלימה כלפי שוטרים, תוך השלכת אבנים, הוטלו, ככלל, עונשי מאסר.

לעניין שיקולי אחידות הענישה ראו, לדוגמא, רע"פ 8443/15 **** נ' מדינת ישראל: "עיקרון אחידות הענישה, ראוי לזכות למשקל נכבד, בעת גזירת עונשו של הנאשם. על-פי עיקרון זה, יש להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים, על נאשמים שאינם נבדלים מהותית זה מזה, מבחינת אופיין של העבירות שהם ביצעו; נסיבות ביצוען של העבירות; נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וכיוצא באלה... ... יחד עם זאת, על אף חשיבותו, עיקרון אחידות הענישה איננו עומד לבדו בעת גזירת העונש, ולצידו יש ליתן את הדעת ליתר שיקולי הענישה". ראו גם ע"פ 8066/15 חנון נ' מדינת ישראל: "...מלאכת הענישה אינה בגדר הפעלת נוסחה מתמטית. כפועל יוצא מכך, אין בכוחו של עקרון אחידות הענישה להביא להטלה מכאנית של עונשים, תוך העתקה מנאשם אחד למשנהו, מבלי ליתן ביטוי הולם לעקרון הענישה האינדיבידואלית... ועוד יש להוסיף, כי עקרון אחידות הענישה, עם כל חשיבותו, איננו כלל שבלעדיו אַיןִ, ובמקרים המתאימים הוא ייסוג מפני עקרונות חשובים אחרים. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל: "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא". הנה כי כן, בהינתן דמיון במידת האשם ובמידת הפגיעה בערכים המוגנים, יש לתת משקל משמעותי לשיקולי אחידות הענישה בקביעת מתחם הענישה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה ת"ד 4494-10-20 מדינת ישראל נ' שאור תיק חצוני: 532310/2020 בפני כבוד השופט אור לרנר מאשימה מדינת ישראל נאשמים צבי שאור גזר דין

הנאשם עצמו ביקש את היתחשבות בית המשפט ופירט את נסיבותיו האישיות, מצבה של בתו בה הוא מטפל באופן רציף ומצבה של אישתו.

עוד יש לקחת בחשבון בעת גזירת עונשו של הנאשם, כי בגין העבירות בהן הואשם קיימת פסילת מינימום של 3 חודשים ממנה ניתן לסטות רק בגין נסיבות מיוחדות שיירשמו.

עוד יש לקחת בחשבון את מצבה המורכב של בתו של הנאשם והטיפול התמידי והרצוף שהנאשם נידרש לו (ר' מתוך נ/1 טופס ויתור סודיות החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה ואישור הזכאות המוסד לביטוח לאומי).

...

אשר על כן , הנני גוזר על הנאשם כדלקמן: - אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 2000 ש"ח.   הקנס ישולם ב-5   תשלומים שווים ורצופים החל מתאריך 15.08.2021 ובכל 15 בחודש שאחריו.

יחד עם זאת, בעת גזירת העונש, יתחשב בית המשפט בקשר בין העבירות, בזיקה בינהן, בתדירות ביצוען, ובמכלול הארוע על כל חלקיו (סעיף 40יג (ג) לחוק העונשין).

בערעורו של הנאשם על העונש, העמיד בית המשפט המחוזי את עונשו על 12 חודשי מאסר בפועל, וקבע שהעונש שנגזר עליו אינו חורג באופן קצוני, ועוד קבע שלא היה מקום להציב את עונשו של הנאשם מעל הרף התחתון שנקבע במיתחם שקבע בית משפט השלום, מבלי שניתנה לכך הנמקה, ומשום שהמחדלים הוסרו במלואם.

נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו, ביטוי ממשי, במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות, לשיקולי ההרתעה ולאנטרס הצבורי שבהחמרת הענישה, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל".

...

ערעורו נדחה.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל.

לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם התייחסה הסניגורית לכך שמדובר בגבר צעיר, יליד השטחים, שהגיע בילדותו לארץ על רקע שתוף פעולה של אביו עם כוחות הבטחון.

קביעת מיתחם העונש ההולם: בעת גזירת עונשו של נאשם על בית המשפט לקבוע, תחילה, את מיתחם העונש ההולם לארוע שבגינו הורשע הנאשם, וזאת בהתאם לעקרון ההלימה.

גזירת עונשו של הנאשם בתוך מיתחם העונש ההולם: לאחר קביעת מיתחם העונש ההולם על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מיתחם זה – למעט במקרים יוצאי דופן, בהם הוא רשאי לחרוג מכך, שאין עניינם לכאן – תוך היתחשבות בנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות, לרבות אלה המנויות בהוראות סעיף 40יא לחוק העונשין.

...

לאור כל האמור אני קובע את מתחם העונש ההולם, במקרה זה, בין 7 חודשי מאסר בפועל, שניתן לשאתם בדרך של עבודות שירות, לבין 15 חודשי מאסר בפועל.

המסקנה המתבקשת מכך – אם גם תוך מתן משקל מוגבר-משהו לנסיבות הקולה – הוא כי כפות המאזניים מעוינות, ועל כן יש לגזור את עונשו של הנאשם במחצית מתחם העונש ההולם.

סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) 11 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שירות בתי הסוהר.

מכלל נימוקים אלו, נגזר על המערער כאמור עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל בנכוי תקופת מעצרו מאחורי סורג ובריח; 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה מסוג "פשע" שיש בה יסוד של איום, אלימות או פגיעה מינית, למשך 3 שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה מסוג "עוון" שיש בה יסוד של איום, אלימות פגיעה מינית או פגיעה בפרטיות, למשך 3 שנים; וכן נפסק שהמערער יפצה את המתלונן בסכום של 120,000 ש"ח. בהחלטה משלימה מיום 23.1.2023 בית המשפט המחוזי נעתר באופן חלקי לבקשת הסנגור והורה על ניכוי 12 חודשים מתוך תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער בהיתחשב בפרק הזמן שבו שהה במעצר ובמעון נעול.

בשלב זה מצוה בית המשפט להיתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם וכן בנסיבות אחרות שאינן קשורות בבצוע העבירה כדי למקם את עונשו של הנאשם בתוך המיתחם שנקבע.

ההבדל בין ענישת קטין וענישת בגיר איננו בסוג השיקולים שעל בית המשפט לשקול, אלא במשקל היחסי שניתן לכל אחד מהם, כך שנקודת המוצא היא כי כאשר בית המשפט גוזר את דינו של נאשם קטין, עליו לתת משקל מוגבר לשיקולי שקום ולהתחשבות בנסיבותיו האישיות.

...

עיקרי כתב האישום המתוקן פרטי כתב האישום המתוקן קשים לקריאה, אולם אין מנוס מלתארם בפירוט.

התוצאה העולה מהמקובץ, לדעתי, הינה שגזר דינו של בית המשפט קמא, בעניין דנן, הינו חריג בחומרתו, ומצדיק את התערבותנו כערכאת ערעור.

על אף האמור, לבסוף, החלטתי לצרף את דעתי לדעתה של חברתי, וזאת בשל הנימוקים הבאים.

לפני סיום, אבקש להבהיר אף זאת: טעות יעשה מי שיבקש להשתמש בפסק דין זה כתקדים המתאים לשמש לכלל או אף לחלק משמעותי מהמקרים בהם קטינים מורשעים בעבירות חמורות.